משל למה הדבר דומה. לציווי המחייב: "כבד את אביך ואת אמך", שאיננו קובע עדיפות כלשהי בין השניים, ודורש כיבוד שווה של אם ואב.
12. אכן, אין מניעה לקיומה של מדינת לאום דמוקרטית, גם במובן של דמוקרטיה מהותית. בכל העולם ישנן מדינות לאום ליברליות, וזאת מתוך כוונה לגיטימית ואף רצויה להעניק ביטוי לאומי לזהות אתנו-תרבותית מסוימת במסגרת של מדינה דמוקרטית (ראו: אמנון רובינשטיין וברק מדינה המשפט החוקתי של מדינת ישראל כרך א 325 (2005) (להלן: רובינשטיין ומדינה)). במקרים כאלה, שפת המדינה, סמליה הפומביים, לוח השנה המדינתי, ומערכת החינוך הממלכתית וערכים מהותיים נוספים עשויים כולם להתעצב בזיקה למורשת הלאומית התרבותית. ניכר כי חלק ממאפיינים לאומיים אלו קיבלו ביטוי בסעיפים מסוימים של חוק-יסוד: הלאום ובחוקים שונים של מדינת ישראל, כגון: חוק השבות, התש"י-1950 (על מאפיינים לאומיים של המדינה היהודית הדמוקרטית, כדוגמת מעמד השפה העברית והמחויבות לקיבוץ גלויות, ראו למשל: אהרן ברק שופט בחברה דמוקרטית 88 (2004)).
13. הנה כי כן, המדינה הליברלית איננה נדרשת בהכרח לניטרליות בזהותה המדינית, ולמעשה לא ברור שקיום של מדינה ניטרלית לחלוטין, הניצבת מאחורי "מסך הבערות" במונחים של רולס, הוא אפשרי בכלל (על אף שהמחוקק עשוי לעיתים להידרש לניטרליות מסוג זה, עיינו: John Rawls, Political Liberalism, 24-25 (2005)). יחד עם זאת, בעוד שלא נדרשת ניטרליות מוחלטת מהמדינה הדמוקרטית, מבחין חשוב בין מדינה לאומית דמוקרטית למדינה לאומנית שאיננה דמוקרטית הוא שהזהות הלאומית של המדינה איננה פוגעת להלכה (בחוקת המדינה ובחיקוקיה) ולמעשה בשוויון הזכויות: הפוליטיות, הכלכליות והתרבותיות של בני המיעוטים באותה מדינה, וכן במעמדם של המוסדות האמורים להגן על זכויות אלו (עיינו: רובינשטיין ומדינה, בעמ' 329-328).
14. מחויבותה של מדינת ישראל לזכויותיהם של המיעוטים החיים בה, שהיא אחד המאפיינים שמבחינים אותה ממדינות לאום לא דמוקרטיות כאמור, עולה גם ממילותיה המפורשות של הכרזת העצמאות, לפיה ברור כי האופי של המדינה איננו מתבטא רק בגדרי דמוקרטיה פורמלית-פוליטית במובנה הצר של הכרעת הרוב, אלא בעיצוב המדינה כדמוקרטית במובן המהותי של מושג זה (השוו: מלצר, בעמ' 353; בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, פ"ד נב(1) 289, 340 (1998)). לא למותר להביא כאן את לשונה של הכרזת העצמאות בהקשר זה: