25. יתר על כן, חוק הלאום אינו מתייחס או מכיר מפורשות במחויבות של המדינה לעקרון השוויון, כעקרון דמוקרטי בסיסי. ההסברים בתגובותיהם של הכנסת ושל היועמ"ש לא יישבו את חוק הלאום עם הכרזת העצמאות, הקובעת כי "מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין..." (ההדגשות הוספו). החסרתו של כל ביטוי לעקרון השוויון בחוק הלאום וההתעלמות המופגנת מהמיעוט, כמו "משלימות" את ההשמטה של היות המדינה "ודמוקרטית".
26. השוויון – עקרון יסוד חוקתי – הוא מעמודי התווך של המשטר הדמוקרטי. עקרון השוויון אינו מעוגן במפורש בחוקי היסוד. בית משפט זה גזר את עקרון השוויון מהזכות החוקתית לכבוד הקבועה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. באופן זה, זכה השוויון למעמד בכורה כעקרון יסוד חוקתי. עם זאת, לא כל פגיעה בשוויון תחשב פגיעה בזכות במובנה החוקתי. על פי "מודל הביניים", הזכות לשוויון היא חלק מזכותו של אדם לכבוד, ובלבד שהיא קשורה לכבודו בקשר הדוק. הזכות לכבוד כוללת את הזכות לשוויון ככל שהיא קשורה לכבוד האדם בקשר ענייני הדוק, ולכן, יש לבחון את מהות הפגיעה בשוויון ואת מידת נגיעתה לכבוד האדם (ראו, למשל: בג"ץ 1308/17 עיריית סלואד נ' הכנסת, פסקה 46 לחוות דעתה של הנשיאה א' חיות וההפניות שם (9.6.2020); אהרן ברק כבוד האדם – הזכות החוקתית ובנותיה כרך ב 692-685 (2014) (על זכות-הבת לשוויון); יובל שני חוק-יסוד: שוויון (הצעה לסדר 37, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020) (להלן: שני, חוק השוויון)). הליבה של עקרון השוויון היא איסור הפליה בשל השתייכות קבוצתית. הפליה 'גנרית' נמצאת ב'גרעין הקשה' של ההפליה והיא משקפת הכרה היסטורית בכך שהקבוצות אשר באות בקהלהּ הופלו ועודן מופלות באופן שיטתי, לעיתים בנימוקים המנסים להסוות את ההפליה כהבחנה רלבנטית (בג"ץ 2311/11 סבח נ' הכנסת, פסקה 14 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן (17.9.2014) (להלן: עניין סבח)). "הפליה מטעמי לאום, לצד ההפליה מטעמי גזע ומוצא, היא הפליה מגונה ובזויה במיוחד, ואין כמו העם היהודי להבין זאת. היא פוגעת לא רק בשוויון אלא גם בכבוד האדם, ואף ברקמה הדמוקרטית של המדינה" (ע"א 8956/17 ד"ר מנסור נ' המועצה המקומית כוכב יאיר – צור יגאל, פסקה 77 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (14.1.2021) (להלן: עניין מנסור)). בעניין ועדת המעקב, הבהיר הנשיא (בדימ') ברק כי "חובה זו – של שוויון בין כלל אזרחיה של מדינת ישראל – ערבים ויהודים כאחד – מהווה יסוד מיסודותיה של היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית" (שם, פסקה 14).