ד.2. ההיסטוריה החקיקתית של סעיף ההתיישבות היהודית בחוק הלאום
44. ההיסטוריה החקיקתית של סעיף ההתיישבות היהודית מסייעת ללמד על תכליתו של סעיף ההתיישבות היהודית. הנוסח של סעיף ההתיישבות היהודית, שעניינו מחויבות המדינה לפיתוח התיישבות יהודית כערך לאומי, גובש רק זמן קצר לפני אישורו של חוק הלאום. זאת, לאחר שהנוסח שונה בעקבות התנגדויות שעלו לנוסח הקודם.
בנוסחו המוצע הקודם, סעיף ההתיישבות היהודית קבע הוראה שהתירה למדינה "לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת". כלומר, ההוראה איפשרה להקים ישובים על בסיס דת, לאום או מאפיין קהילתי אחר, ולהדיר באופן גורף מיישובים אלה אנשים בשל עצם השתייכותם לדת או ללאום אחר, או קיומו של מאפיין אחר בהם שאינו בשליטתם.
יו"ר הוועדה, חבר הכנסת אמיר אוחנה, פתח את הדיון בוועדה המשותפת באומרו כי מטרת הסעיף היא "לתת מענה לפסק דין קעדאן" (פרוטוקול מס' 8 מישיבת הוועדה המשותפת מיום 28.11.2017, בעמ' 12). היועץ המשפטי לוועדה, ד"ר בליי, הצביע על הקשיים המתעוררים מנוסח הסעיף המוצע, בהיותו מנוגד לעקרון השוויון ולהלכת קעדאן, כדלקמן:
"אנחנו רואים בסעיף הזה קושי משמעותי מול עקרונות היסוד של המדינה, במיוחד עקרון השוויון... אנחנו חושבים שיש מתח מאוד גדול בין הסעיף הזה בנוסחו הנוכחי ובין עקרונות היסוד של השיטה ובראשם עקרון השוויון. הנוסח הזה עומד בניגוד לפסיקה של בית המשפט העליון לאורך השנים וגם בניגוד לעקרונות שעמדו בבסיס חוק ועדות קבלה... לבין נושא השוויון ונושאים אחרים שדיברתי עליהם..." (עמוד 13).
ביום 10.7.2018, התקיים דיון בוועדה המשותפת בהכנה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. בפני חברי הוועדה הובא מכתבו של נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין מיום 9.7.2018 (צורף כמש/7 לתגובת היועמ"ש), אשר ציין כי הוא פונה במכתבו זה לוועדה, באופן חריג, בנוגע לסעיף 7(ב) והשלכותיו: "הסעיף בנוסח העומד בפניכם היום קובע כי ניתן לסרב לקבל מועמד לקהילה, למעשה, מכל טעם שהוא, לרבות מטעמי דת ולאום". עוד כתב הנשיא ריבלין כי הדבר עלול לפגוע בעם היהודי, ביהודים ברחבי העולם ובמדינת ישראל ואף לשמש נשק בידי אויבי המדינה וכי חוק ועדות קבלה ביקש לשקף את האיזון העדין שבמרכיביה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וזאת בניגוד להוראת סעיף ההתיישבות היהודית.
חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי לכנסת, אשר הוגשה ליו"ר הוועדה המשותפת, הבהירה כי הסעיף המוצע מהווה שינוי משמעותי מהמצב המשפטי הקיים המעוגן בחוק ועדות קבלה. נכתב כי הקושי נובע מכך שבניגוד לאיזונים העדינים שנכללו בחוק ועדות קבלה, הסעיף המוצע מתיר הדרה גורפת של ציבורים שלמים במדינת ישראל, רק בשל מאפיינים בזהותם שאינם ניתנים לשינוי, דוגמת דתם, לאומיותם, נטייתם המינית או ארץ מוצאם. הדרה זו יכולה להיעשות בלא קשר לשאלה אם יש בקבלתם כדי לפגוע במרקם החברתי-תרבותי הייחודי של היישוב. יתר על כן, הסעיף המוצע משליך באופן ישיר ופרטני על מעמדו של האזרח הנמנה עם קבוצות מיעוט בחברה ועל הזכויות המוקנות לו כפרט. היועץ המשפטי של הכנסת הוסיף כי סעיף מסוג זה, המעורר קשיים משמעותיים ביחס לעקרונות היסוד של השיטה, עלול להוביל לאימוץ הדוקטרינה (התיקון החוקתי הלא חוקתי) ולהתערבות שיפוטית בסעיף: