עד כאן קבוצת הגישות הראשונה, שעניינה כינונה של מדינת ישראל כשיקול הלכתי. וכעת נפנה לקבוצה השנייה, שעוסקת בכלים מושרשים של ההלכה במציאות המשתנית.
ד. האזרחים הלא יהודים כ"גר תושב"
14. ההלכה מכירה בשני סוגי גרים. "גר צדק" הוא אדם שנולד כלא יהודי, התגייר, והפך ליהודי מן המניין. "גר תושב", לעומת זאת, הוא מי שלא הצטרף ליהדות, אך הוא בעל מעמד בארץ ישראל ויש לדאוג לצרכיו ולסייע לו. כך מצווה התורה: "כאזרח מכם יהיה לכם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" (ויקרא יט, לד). מקור החובה לדאוג לצרכיו נלמד מהפסוק "וכי יָמוּךְ אחיך וּמָטָה ידו עמך – והחזקת בו, גר ותושב, וחי עמך" (ויקרא כה, לה). ודוקו – השוואה בין האח לגר ולתושב.
החובות כלפי גר תושב כוללות את זכויותיו. הרש"ר הירש מפרש את הפסוק "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב, כ) בלשון זו: "על כן הישמרו לכם – זה לשון האזהרה – פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה, שהיא שוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם. כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם – הוא שורש כל תועבת מצרים" (פירוש רבי שמשון רפאל הירש, שם). הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל, שמונה לתפקיד זה לפני מאה שנה) כתב: "הכירהו כתושב – לעניין קירוב הדעת וחופש הזכויות הראויות לאדם" (עין איה ברכות ב. וראו באופן כללי יעקב שפירא "זכויות האדם והיהדות – בעקבות חוק הלאום" (היחידה למשפט עברי במשרד המשפטים, 20.2.2019) (להלן: שפירא, זכויות אדם והיהדות)). לגישת הרמב"ן, מן הראוי כי החובה להחיות גר תושב – "וחי עמך" – תחשב כמצוות עשה מדין תורה. כפי שכתב: "שנצטווינו להחיות גר תושב, להציל לו מרעתו... ואם היה חולה – נתעסק ברפואתו... והוא בהם פקוח נפש שדוחה שבת" (פירוש הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם, מצווה טז. וכן ראו הרב נחום אליעזר רבינוביץ מלומדי מלחמה – שו"ת בענייני צבא ובטחון 145-144 (התשנ"ד)).
15. מהם התנאים לקבלת מעמד של גר תושב? האם תואר זה מתאים למי שאינם יהודים במדינת ישראל של ימינו? התנאי הבסיסי הוא כי גר תושב יקבל על עצמו את שבע מצוות בני נוח. לדעת הראב"ד (רבי אברהם בן דוד מפושקירה, מגדולי רבני צרפת ופרובאנס במאה ה-12), קבלת מצוות אלה דיה לצורך ישיבה של מי שאינו יהודי בארץ. לעומת גישות מסוימות שקושרות בין המעמד של "גר תושב" לתחולת דיני היובל – שאינם חלים בימינו – עקב קשרים מסויימים בין הדינים (ראו הרב הרצוג, תחוקה לישראל, עמוד 14), הראב"ד סבור כי המעמד של גר תושב רלוונטי גם בימינו (השגת הראב"ד על הרמב"ם, הלכות עבודת כוכבים י, ו). כך סבר גם הרב קוק ביחס ללא יהודים שחיו בארץ ישראל בזמנו, קודם להקמת מדינת ישראל (שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל)). עמדת הרמב"ם מורכבת יותר. לפי הרב אליעזר נחום רבינוביץ', המעמד של גר תושב חל על לא יהודים שחיים בארץ ישראל, וזאת ככל שהם מקיימים את שבע מצוות בני נוח (הרב נחום אליעזר רבינוביץ ספר המדע עם פירוש יד פשוטה ב, תשפט-תשצב (התש"ן); וכן בשו"ת שיח נחום 320-311 (התשס"ח)). להלכה פוסק הרב רבינוביץ: "אין צורך לבדוק כל אחד ואחד אם הוא באמת מקבל עליו שבע מצוות, אלא הואיל והוא משתייך לקבוצה שמנהיגותה מחייבת שבע מצוות... כולם יש להם דין בני נוח כשרים. כך גם מהיותם חסידי אומות העולם" (שם, עמוד 321. וכן ראו המקורות שהובאו שם). עולה כי פוסקים שונים מתייחסים למי שאינו יהודי בארץ ישראל כ"גר תושב" – על כל הנפקויות המשפטיות של מעמד זה, כפי שהובא לעיל –וביתר שאת אם מדובר במי שכבר מתגורר בארץ.