--- סוף עמוד 104 ---
2019 כי התכנית לא מצליחה להגיע ליעדיה והאוכלוסייה החרדית שלה היא נועדה לא פוקדת את ספסל הלימודים כמצופה. בדומה, בדו"ח משנת 2019, עמד מבקר המדינה על שורה ארוכה של ליקויים בתכנית המל"ג, ובראשם: ליקויים במידת האפקטיביות של התכנית, ליקויים בניהולה וליקויים בעמידה על איכותן של תכניות הלימוד (מבקר המדינה "הנגשת ההשכלה הגבוהה בישראל" דוח שנתי 69ב 2011 (2019)). כעולה מן הדו"ח, "המדינה משקיעה משאבים רבים בתוכניות בלא להפיק תועלת תעסוקתית משמעותית למשק" (שם, בעמ' 2020). תוצאה זו יכולה להצביע, וכך עולה גם מן הנתונים המובאים על ידי ברק-קורן, כי קיימים חסמים אחרים – שמשקלם דומה ואף גדול יותר – שמונעים מחרדים לפנות למסלולי ההשכלה הגבוהה. ואולם, בחינה ביקורתית שכזו לא נעשתה – לא בהקשר של עמידת התכנית ביעדיה האקדמיים, ואף לא מבחינת הצלחתה להוביל להשתלבות בוגריה בשוק העבודה.
32. חלף זאת, המל"ג פנתה למוסדות הלימוד לקבלת נתונים ובכלל זאת "להשיב על שאלות איכותניות בדבר החסמים שבגינם, לטעמם, לא מגיעים סטודנטים ללימודי השכלה גבוהה" (ההדגשה הוספה – ע' פ'; סעיף 24 להודעת העדכון מיום 15.6.2020). אחת מתוצאותיה של אותה בדיקה הייתה ההחלטה המעדכנת, שבגדרה הוחלט כאמור על הגדלת שיעור החריגים להגדרת "חרדי" שיכולו להתקבל למוסדות הלימוד. כלומר, משהתברר שהתוכנית לא עומדת ביעדיה בכל הנוגע לליבת קהל היעד, הוחלט להגדיל את שיעור החריגים לקהל היעד שלמענו כזכור נוצרה התכנית ושבשמו הוצדקה ההפרדה המגדרית מלכתחילה. בכך יש לדעתי ביטוי נוסף לכך שבכל הנוגע להכרחיות וחיוניות ההפרדה לצורך הגשמת תכליות התכנית – זו לא נבחנה כראוי על בסיס התשתית העובדתית הנדרשת, לא מראש ואף לא בדיעבד. כידוע, בהינתן שינוי מהותי במצב הדברים, על הרשות המינהלית לבחון האם החלטה עומדת בעינה או שמא יש צורך בשינויה או אף בקבלת החלטה חדשה (עניין ריטמן, פסקה 29; בג"ץ 7177/04 רוזן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(3) 865, 871 (2004); זמיר, כרך ב, בעמ' 1399; ברק-ארז, כרך א, בעמ' 443). בחינה כאמור לא נעשתה. מעבר לכך, העובדה שלאחר קבלת הנתונים הבעייתיים על הצלחת התכנית, הוחלט אך להגדיל את שיעור החריגים לאוכלוסייה שעליה היא תחול, מציבה סימני שאלה באשר לעובדת קיומה של בחינה עניינית מספקת בהתייחס לחסמים השונים הניצבים לפני אוכלוסיית היעד של התכנית ומשקלם.