בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"פ 3725-08-17 ישראל נ' פרלמן
לפני כבוד השופט יוסי טופף
המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אורי פרייסמן ועו"ד טל תבור
פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)
נגד
הנאשם:
ראובן פרלמן
ע"י ב"כ עו"ד דותן דניאלי
הכרעת דין
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות של הלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון").
כתב האישום
2. לפי כתב האישום, במועדים הרלוונטיים, מנשה מור (להלן: "מנשה") היה חתנו של הנאשם, בהיותו נשוי לשרון, בתו של הנאשם (להלן: "שרון").
בשנת 2000 עזבו מנשה, שרון וילדיהם את ישראל, בעקבות הסתבכותו של מנשה בחובות לבנקים במיליוני ש"ח. חובות אלו הביאו להגשת תובענות לבתי המשפט ולפתיחת תיקים בהוצאה לפועל.
בשנת 2008 ביקשו מנשה ומשפחתו לשוב חזרה לישראל. לקראת שובם ארצה איתר מנשה מגרש לרכישה, ברח' הברושים 10 ברמות השבים, גוש 3451 חלקה 326 (להלן: "המגרש"), עליו ביקש מנשה לבנות בית מידות שבו יתגורר עם משפחתו (להלן: "הבית").
מנשה והנאשם קשרו קשר להשתמש בחשבונות בנק של הנאשם על מנת לרכוש את המגרש, להקים את הבית ולרשום את הבית על שם הנאשם, במטרה להסתיר את העובדה כי מדובר בכספו וברכושו של מנשה.
החשבון בבנק הבינלאומי
בשנת 1996 פתח הנאשם חשבון בבנק הבינלאומי (סניף 037) שמספרו 409-260800 - (להלן: "החשבון בבינלאומי"). בשנת 2004 הצטרפה לחשבון גב' פנינה פרלמן, אשתו של הנאשם.
החל משנת 2009, לצורך רכישת המגרש ולבניית הבית, העביר מנשה לחשבון בבינלאומי סכומי כסף שנועדו לטובת הרכישה. בשלב הראשון שילם הנאשם למוכרי המגרש סך של 4,050,000 ₪. סכום זה הועבר לחשבון בבינלאומי מחשבונו של מנשה בבנק קרדיט אנדורה בשתי פעימות, בדצמבר 2008 ובינואר 2009. לאחר השלמת רכישת המגרש, המשיך מנשה להעביר סכומי כסף גדולים לחשבון בבינלאומי וזאת על מנת לממן את בניית הבית. בין השנים 2009-2012 הועברו מחשבונותיו של מנשה לחשבון בבינלאומי ונמשכו ממנו למצער סכום של 18 מיליון ₪.
על מנת להימנע מדיווח על מנשה כבעלים, שותף או נהנה בחשבון, חתמו מנשה והנאשם על הסכם הלוואה (להלן: "הסכם ההלוואה"), על פיו הראשון ילווה לשני סכום כסף, אשר ישמש לרכישת נכס שירשם לטובת הנאשם. על פי ההסכם, בתום תקופה מוגדרת, יחזיר הנאשם את סכום ההלוואה או יעביר את הנכס על שמו של מנשה. הסכם זה הוצג למנהל סניף הבנק שבו התנהל החשבון בבינלאומי, וזאת כדי להניח את דעתו כי הנאשם הוא אכן הבעלים של החשבון והנהנה בו. הסכם ההלוואה הוצג על מנת לספק הסבר חוקי להעברות הכספים מחשבונו של מנשה לחשבון בבינלאומי מבלי שידווחו. נטען כי הסכם ההלוואה הינו כוזב, למראית עין, ואינו משקף עסקת אמת שנערכה בין הצדדים, וכל מטרתו הייתה להונות את הבנק ולגרום לדיווח כוזב לפי סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, ועל מנת להסוות את מקור הכסף. מנשה היה הבעלים האמיתי של החשבון בבינלאומי, הכסף שהועבר לחשבון נותר שלו, הוא אשר החליט על השימוש בכסף, הוא אשר הורה לבעל החשבון הפורמלי, הנאשם, מתי וכמה כסף למשוך מהחשבון ולהעביר לידיו.