בחקירתו במשטרה מיום 15.6.2014 נשאל הנאשם, בין היתר, על ייעוד אותם סכומי כסף, שמשך במזומן מחשבונו עבור מנשה, והשיב: "אין לי מוש אני לא... לא נכנסתי לנושא הזה ואני לא יודע לאן זה הלך ומה הוא עשה עם זה, מכיוון ש... מה שפחות לדעת יותר טוב בשבילי... לא רציתי לעורר יותר מדי ...שהוא לא יתחיל לחשוד לי שאני אה עושה משהו נגדו. ... כי לי הייתה מטרה אחרת בכל הסיפור הזה. לבת שלי שיעביר כמה שיותר כסף לארץ" (ת/30, חלק שלישי, עמ' 20).
99. הנה כי כן, התכנית שרקם הנאשם עם בתו התמקדה בלשכנע ולדרבן את מנשה לשוב להתגורר בישראל, בין היתר על רקע הטבות המס שניתנו בזמנו לרגל חגיגות 60 שנות עצמאות למדינת ישראל, מתוך רצונם שמנשה יזרים כספים, בסכומים גבוהים ככל האפשר, מחשבונותיו בחו"ל לישראל. תכנית זו יצאה אל הפועל, ולצורך כך העמיד הנאשם לרשות מנשה את חשבונותיו האישיים בבנקים, כדי להקל עליו להעביר את ממונו לישראל, באין מפריע ומבלי שיסתכן בביטול הסכמיו עם הבנקים או נושים אחרים. מנשה לא היה ער כמובן למניע הנסתר של הנאשם ושרון, כמו גם תכנונה של שרון להתגרש ממנו לאחר שיחזרו ארצה. לימים, לאחר שמנשה הזרים מיליוני שקלים לישראל, בין היתר באמצעות חשבונות הבנק של הנאשם, והשניים שבו ארצה עם בנותיהם, שרון אכן נקטה בהליך גירושין כנגד מנשה.
וכך מסר מנשה בעדותו: "מדובר בעצם על סיטואציה שהתחילה עוד לפני 2008 שבעצם פנתה אלי מי שהייתה אז אשתי ואמרה לי תשמע בוא נחזור לארץ. גרנו אז בספרד, היא ביקשה שנחזור לישראל. אני לא כל כך התלהבתי מהרעיון הזה, לא הייתה לי, לא היה לי רצון לחזור לישראל. ואחד הדברים שהיא אמרה טוב אם אנחנו נרצה לחזור אז בטח נצטרך לגור איפשהו אז אמרתי אוקיי. ואז הבנתי שאבא שלה התחיל לחפש לנו מה שנקרא מקום למגורים ובתהליכי החיפוש נמצא מה שנקרא הבית הזה שבעצם היה שם אז ואני דרך אגב לא ראיתי את הבית, אני לא הייתי במקום כדי לראות אותו אפילו. ובזמן הרכישה עצמה אמרתי אוקיי מקסימום עושים השקעה, נחזור לגור, לא נחזור לגור, לא יודע מה יהיה. ואמרתי תשמע, אני במילא לא נמצא בישראל, אני לא חוזר לישראל, הוא נמצא שמה, אז עשינו את התהליך שזה בעצם נרשם על שמו. יכול להיות שגם אחרי חצי שנה לא היינו חוזרים בכלל והעסקה הייתה בעצם, מוכרים את הנכס הזה לצורך העניין. מטעמי בירוקרטיה בלבד" (עמ' 110 לפרוט', מיום 8.7.2018).
ובהמשך סיפר מנשה על גילוי התכנית שרקמו הנאשם ובתו: "... לפני שנחקרנו אני חשבתי לתומי משהו אחר אבל אחרי שהשתחררתי מהמעצר והגעתי הביתה וחיכה לי בבית כתב גירושים או תביעת גירושין מאשתי וכשהתחלתי לחרוג קצת אחורה התחלתי להבין וגם קראתי את, את הפרוטוקולים של החקירות של אדון פרלמן ועוד מתברר לי שזה נכון מהצד שלו, מתברר לי שבשנת 2006 עוד הוא מתאר את זה בצורה מאוד מאוד מאוד ציורית, הוא מקבל שיחת טלפון מהבת שלו שבוכה לו בטלפון ואומרת לו שהיא רוצה להתגרש אז אדון פרלמן אומר לה איך את תתגרשי? כל הנכסים שלכם נמצאים בחו"ל, אתם גרים בחו"ל, בוא נעשה סוג של כיפה אדומה. בואי נחזיר אותו לישראל, נתחיל לקנות פה נכסים ונראה מה יהיה אחר כך, אחר כך תחזרי לישראל, תתגרשי בישראל שמצבך יהיה יותר טוב, זה הוא אמר בחקירות שלו, אני לא ידעתי את כל הדברים האלה לפני זה. אני רק שומע בוא יש מגרש טוב לקנות. גם הדירות, אותן דירות של ההשקעה שדיברנו עליהן זה לא שקמתי בבוקר אמרתי אני הולך לקנות דירות. פתאום קיבלתי שיחת טלפון בוא, יש משהו מעניין. אז אני לא בא ואומר שמישהו שם לי אקדח לרקה ואמר לי בוא תקנה אבל היה פה תהליך של לנסות להביא כסף לישראל כדי שבסוף יהיה אפשר לשים עליו את היד, ככה אני מבין את זה היום.
.
.
... שכשאני קורא את החקירות של אדון פרלמן, ואני קורא את מה שהוא כתב שם אני מבין שהמטרה שלו ושל הבת שלו היו להחזיר אותי לישראל, לגרום לי להביא לפה כספים, לגרום לי לקנות פה נכסי נדל"ן ושהבת שלו תוכל אחר כך להתגרש ממני ולקבל חצי מזה, זה השורה התחתונה ממה שאני מבין. עכשיו, אתה שואל אותי על מירון גלמן שאני סמכתי עליו שהוא חלק מהמשפחה, שסמכתי על חמי, שסמכתי על אשתי, שסמכתי על האח שלו, בכל העסקאות האלה סמכתי עליהם, נכון, לא חשבתי פעמיים. אמרתי לעצמי אוקי יש עסקה טובה בוא נעשה אותה. כספים יצאו מהחשבונות שלי והגיעו לישראל..." (עמ' 126-127 לפרוט', מיום 8.7.2018)).