182. עם זאת, בהמשך עדותו, אישר הנאשם כי אכן נתקל בקשיים בבנק הבינלאומי, נוכח החשדות שהתעוררו בקשר לפעילות בחשבון. לכן, העביר חלק מהכספים לבנק הפועלים כדי לצמצם את הפעילות בחשבון בבינלאומי. וכך מסר הנאשם: "זימן אותי רפי מימון או מישהו אחר, לא יודע מה, וביקש הסברים ואמרתי לו שאנחנו לקראת סיום של בניית הבית כי הוא, ואז הוא אישר לי ואני אומר לך, הוא אישר לי למשוך כספים במזומנים, לא יותר מ-20 אלף שקל. הוא אישר לי, ואם הוא היה סוגר לי את החשבון או שהוא היה אומר לי 'תשמע, עד פה, אתה לא יכול להמשיך', עובדה שהוא לא, שהוא לא עצר. עובדה שהוא נתן לי להמשיך". הנאשם נשאל על אודות ההתרעה שקיבל מהנהלת הבנק הבינלאומי על פעילות חשודה בחשבון, והשיב: "הורדנו פרופיל. הורדנו פרופיל" (עמ' 161-162 לפרוט', מיום 17.6.2019).
183. בכל הנוגע להעברת הכספים מחשבונה של גב' ג'נט מועלם, אמו של מנשה, בסכום כולל של 230,000 ₪ לחשבון הבנק של הנאשם בבנק הפועלים, מסר הנאשם בעדותו: "רשום 'ז'נט מועלם' אבל בפועל זה מנשה מעביר לי. הוא זה שמחליט, היה להם גם חשבון בבנק הפועלים, ולצורך העניין של השלמת הבית היו חסרים עוד X סכומים ואז הוא העביר לי את זה לחשבון הבנק" (עמ' 165 לפרוט', מיום 17.6.2019).
184. נמצא אם כן כי הנאשם העמיד לרשותו של מנשה גם את חשבונות בבנק הפועלים, ואפשר לו לנהל באמצעותו את כספיו, לפי מיטב שיקולו ורצונו, מבלי שהנאשם דיווח לבנק הפועלים כי קיים "נהנה" בחשבון זה, העושה באמצעותו שימוש בחשבונו לצרכיו. למעשה, העברות הכספים מהחשבון בבינלאומי לחשבון בפועלים טשטשה לחלוטין את העובדה כי מדובר בכספים שמקורם מחו"ל, שאינם שייכים לנאשם, ולמעשה הנאשם לא מחליט דבר לגביהם, אלא פועל כעושה דברו של מנשה, בהתאם להנחיותיו. יתר על כן, כפי שאדון להלן, ודומה כי לא בכדי הדבר, כל משיכות הכספים מהחשבון בבנק הפועלים בוצעו אך ורק במזומן מקופאי הבנק, בסכומים שונים אך כאלה שאינם עולים על 50,000 ₪, וזאת במקביל למשיכות דומות במזומן מהחשבון בבנק הבינלאומי.
185. עוד אוסיף כי אין בידי לקבל את טענת הנאשם לפיה היה מוסמך לנהל את הכספים, מבלי לדווח על קיומם של "נהנים", משום שמחצית מהכסף הייתה שייכת לבתו שרון (ר' לדוג' עמ' 163 לפרוטוקול מיום 17.6.2019), והיה בידיו ייפוי כוח לפעול מטעמה. יוטעם כי הנאשם כלל לא הציג ייפוי כוח שכזה. ואף אם היה כזה, הנאשם עצמו התייחס לכספים כאל כספים של מנשה, ופעל רק על פי הנחיותיו ולא על פי הנחיותיה של שרון. כך למשל, הנאשם מסר בחקירתו במשטרה כי כשבתו נזקקה לכסף לשם מחייה, וביקשה ממנו להעביר לה מתוך הכספים שהועברו לחשבונו, הוא אמר לה שמנשה צריך לאשר והוא לא יעביר כסף ללא אישורו. וכך מסר: "שרון הייתה פונה אלי אבא, אני צריכה לשלם עבור גני ילדים ששת אלפים שקל, מים, חשמל וזה ... מסים לעירייה ... אמרתי לה שרון אני צריך אישור של מנשה להעברה. אני לא יכול ... זה לא כסף שלי". עוד הוסיף, כי באותו המקרה מנשה ביקש ממנו להעביר את הכסף ולכן כך עשה (ת/30, חלק שלישי, עמ' 4; ת/2, עמ' 7). מכאן המסקנה כי הנאשם לא התנהל עם הכסף כאילו מחציתו שייך לבתו. לבסוף, גם אם דובר בכספים שמבחינת הנאשם הוא ניהלם במשותף עבור מנשה ועבור שרון מכוח ייפוי כוח שהוענק לו, אין בכך לפטור אותו מלדווח שמדובר בכספים של מנשה ושרון.