27. עם זאת, אינני נדרש להכריע אם מלק ורבין פעלו בקנוניה במטרה לרמות את וייס, ודי בקביעה כי IBC שהגישה את התביעה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להציג תמונה מלאה של כל הפעולות שבוצעו בכספים שהפקיד וייס בבנק סקסו. בין היתר היה על IBC להציג את כל הפעולות שנעשו עד להעברת הסך של 4.5 מיליון דולר לחשבונו של וייס בארה"ב, ולבסס מהן ההשקעות שבוצעו ואילו רווחים הופקו מהן, אם בכלל. כמו כן היה עליה לבסס את טענתה כי הסך של 6.4 מיליון דולר שנותר בבנק סקסו הועבר לניהולו של רבין בלבד, וכי מלק לא היה מעורב כלל בפעולות שבוצעו בכספים אלה. IBC לא עשתה זאת, לא הציגה פירוט לגבי הכספים שהועברו לחברת פינקסו ולפעולות שבוצעו בהם ולא הציגה תדפיסי חשבון בנק שבהן מפורטות כל הפעולות שבוצעו בכל תתי החשבונות שנפתחו בבנק סקסו.
28. בחוות דעת המומחה מטעם וייס פורטו כל החשבונות ותתי החשבונות בבנק סקסו, צוין כי חשבון 1 ותתי החשבונות שלו (כהגדרתם בחוות הדעת) רשומים על שם IBC ונקבע כי "דרך חשבון 1 באמצעות תתי החשבונות שלו, בוצעה פעילות בנקאית וכן משיכות כספים החוצה לחשבון פינקסו" (ראו הערה בטבלה בעמוד 9 לחוות הדעת). מכאן ש-IBC הייתה יכולה לקבל תדפיסי חשבון בנק מלאים, לכל הפחות לגבי כל הפעולות שבוצעו בחשבון 1 ובתתי החשבונות שלו, והיא לא עשתה כן.
29. מנגד, וייס התייחס בסעיף 31 לתצהיר עדותו הראשית להעברות בסכום כולל של מאות אלפי דולרים שבוצעו לפי הוראותיו של מלק מהחשבונות של IBC בבנק סקסו למקומות שונים ברחבי העולם באמצעות חברת פינקסו. וייס צירף את בקשות ההעברה החתומות של מלק בנספח 7 לתצהירו. מלק כלל לא התייחס בתצהירו להעברות אלה ולא נתן להן כל הסבר. בדיון שהתקיים ביום 5.4.17 נשאל מלק אם יש לו אסמכתאות להעברות שביצע בבנק סקסו באמצעות פינקסו והוא השיב: "יש לי את כל האסמכתאות לכך. יש לי את רוב ההעברות", ולאחר מכן העיד כי לא צירף אותן לתביעה מכיוון שהן לא רלוונטיות (עמ' 24 ש' 9-3). אולם בהליך גילוי המסמכים, כאשר התבקש מלק להמציא אסמכתאות לביצוע ההעברות לחברת פינקסו וממנה, השיב כי "אין בידיי מסמכים מעבר למסמכים שהועברו בתצהיר גילוי המסמכים הכללי של וייס" (ראו בקשה לגילוי מסמכים ששלחו ב"כ וייס בפרק ב' סעיף 9 ותשובתו של מלק לדרישה זו – נספחים 69-68 לתצהירו של וייס).
30. מלק נשאל בחקירתו הנגדית לגבי ההעברות שבוצעו דרך חברת פינקסו, והגרסה שהציג לגבי חלק מהסכומים שהועברו הייתה מעורפלת, לא נתמכה באסמכתאות כלשהן, ולעיתים עמדה בסתירה לעדויותיו הקודמות. כך למשל, לגבי ההעברה בסך של 125,000 יורו לחשבון בהולנד, העיד מלק בחקירתו במשטרה כי "ההעברה נעשתה לעורך דין באמסטרדם, עורך דין שעשה פעילות עבורי..." (ראו נספח 50 לתצהיר וייס בעמ' 544), בתביעת ההלוואה הצהיר מלק כי הסכום הועבר לצורך עסקה של רכישת פאנלים סולאריים (נספח 31 לתצהיר וייס, עמ' 123, סעיף 15א'-ג'), ובחקירתו הנגדית בתיק דנן העיד מלק כי הפאנלים הסולאריים לא נרכשו והכסף "הלך לעזאזל" (פרוטוקול מיום 23.2.20, עמ' 426 ש' 25-9). כמו כן התייחס מלק לשני סכומים, 137,400 דולר ו-385,000 דולר, שהועברו לדבריו לצורך שחרור כספי הקרן שבשליטתו, אך לא הציג אסמכתאות כלשהן לקיומה של הקרן שלטענתו "נמחקה" (עמ' 417 החל מש' 18), וזאת על אף שבדיון שהתקיים ביום 5.4.17 העיד כי הקרן עדיין קיימת והוא יכול להשיג מסמכים לגביה (פרוטוקול מיום 5.4.17, עמ' 22 ש' 16-7). כשנשאל לאן הועברו שני הסכומים הנ"ל השיב מלק שאיננו יודע או שאיננו זוכר. לגבי הסך של 137,400 דולר העיד: "אני לא יודע. לא זוכר כרגע, עבר לאיזה חברה", וכשנשאל לאיזה חברה, השיב: "לא זוכר". לגבי הסך של 385,000 דולר העיד: "אני לא זוכר כרגע לאן הם עברו" וכשנשאל לאיזו מדינה בוצעה ההעברה, השיב: "אני לא זוכר. לפי ההנחיות של האנשים שניהלו את הקרן" (פרוטוקול מיום 23.2.20, עמ' 424 ש' 28 עד עמ' 426 ש' 13). ואולם קודם לכן העיד מלק כי הוא זה שניהל את הקרן – "הייתי מנהל של הקרן", "הקרן אני ניהלתי אותה והייתי מורשה לעשות כל מה שאני צריך כדי לשחרר את הקרן" (עמ' 415 ש' 35, עמ' 416 ש' 20-29).