24. אוסיף ואציין שוייס הכחיש בתוקף בחקירתו הנגדית את הטענה כי היה לו מחשב אישי שמחובר לחדר העסקאות, אשר באמצעותו הוא היה מיודע באופן שוטף ורציף לכל העברות הכספים שבוצעו בחשבונות המיזם המשותף. בעניין זה העיד וייס בחקירתו הנגדית כי מלק אמר לו לקנות מחשב יקר מאוד כדי שיוכל לראות מהמשרד שלו את כל העסקאות שמתבצעות, ווייס עשה זאת והעביר למלק את המחשב כדי שיתקין בו את התוכנות הנדרשות, אך המחשב מעולם לא הוחזר לוייס (עמ' 328 ש' 8-1).
25. לגרסתו של מלק, רבין פעל מטעם וייס שמינה אותו לפקח על ההשקעות. מנגד, וייס טוען כי אמנם בתחילה, גם לאחר שהחל לחשוד במלק, האמין לרבין ונענה לבקשתו להמשיך לנהל את הכספים, אך בדיעבד התברר לו שרבין פעל בקנוניה עם מלק.
26. קיימות ראיות המעלות חשד לקנוניה בין מלק לרבין. כך למשל, מלק הודה בסעיף 3(א) לתצהירו בתביעת ההלוואה שהייתה לו היכרות מוקדמת עם רבין אשר הכיר לו את וייס: "בשנת 2008 פנה אלי אדם בשם סם רבין... שהכרתי כבר לפני כן וערך היכרות ביני לבין התובע [וייס]" (ההדגשה שלי, מ"ת), וגם בהמשך, בסעיף 15(א), הצהיר מלק כי "אמרתי כבר כי הכרתי את רבין היכרות קודמת" (תצהירו צורף בנספח 31 לתצהיר וייס). לעומת זאת, בתצהיר עדותו הראשית בתיק דנן הצהיר מלק שלא הייתה לו היכרות קודמת עם רבין, אך הודה כי רבין הוא זה שהפנה אותו לוייס (סעיפים 5-4 לתצהירו). גם וייס הצהיר כי רבין הוא זה שהמליץ לו לפנות למלק שאותו הציג כ"גורו הגדול ביותר להשקעות פיננסיות" (סעיף 11 לתצהירו של וייס). זאת ועוד, מלק הצהיר כי פעולות המסחר בכספים של וייס שהופקדו בבנק סקסו נעשו באמצעות חברת פינקסו אשר "קיבלה את פקודות הקנייה והמכירה שהעברנו אני או מר רבינוביץ', תוך שהכול התנהל באמצעות חדר עסקאות שהוקם באופן מיוחד לשם כך" (סעיף 10(א) לתצהירו של מלק, ההדגשה שלי, מ"ת). מעדותו של ד"ר גדעון שניר שהעיד מטעם מלק עלה כי חדר העסקאות היה ממוקם במשרדו של מלק (פרוטוקול מיום 26.2.20 בסוף עמ' 623). כמו כן, כאמור, עלה מחוות דעתו של רו"ח רוטמן כי גם לאחר המועד שבו נענה וייס לבקשת רבין להמשיך לנהל את ההשקעות שנותרו בבנק סקסו, הועבר סך של 485,668 דולר מחשבון זיכרון אברהם לחשבון IBC. אוסיף ואציין כי וייס העיד שרבין התקשר אליו וניסה להניא אותו מלהגיע לישראל ולמסור עדות, הן בתביעת ההלוואה נגד מלק והן כחודשיים לפני הדיון בתיק דנן (עמ' 295 ש' 19-1).