בסעיף 32 טען שניר כי אין הלימה בין התרשים שבעמוד 10 בחוות דעת המומחה מטעם וייס שבו מופיעות החזרות כספים בסך של 4.5 מיליון דולר ו-6,485,000 דולר לחשבון זיכרון אברהם לבין הטבלה בעמוד 11 לחוות הדעת שלפיה הוחזר לוייס סך כולל של 5,652,000 דולר. ואולם, מהטבלה בעמוד 10 לחוות הדעת של המומחה מטעם וייס עולה בבירור כי מתוך הסך של 6,485,000 דולר שהועבר לחשבון זיכרון אברהם בבנק סקסו, סך של 1,174,585 דולר בלבד הוחזר לחשבונו של וייס בארה"ב, כך שיחד עם הסך של 4.5 מיליון דולר שהועבר לוייס קודם לכן, הוחזר אליו סך כולל של כ-5.6 מיליון דולר. גם אם החשבון של זיכרון אברהם בבנק סקסו היה בבעלותו של וייס, מעדותו של וייס ומחוות דעת המומחה מטעמו עלה ולא נסתר כי הסך של 6.4 מיליון דולר שהופקד בחשבון לא הוחזר לוייס, אלא נותר בבנק סקסו ובוצעו בו פעולות נוספות שגרמו להפסדים. מהראיות עלה כאמור כי רבין ניהל את הכספים של וייס בבנק סקסו מתוך משרדו של מלק, ו-IBC לא ביססה כי רבין בלבד הוא זה שביצע את כל הפעולות שגרמו להפסדים ושלא היה למלק כל קשר לפעולות אלה.
36. אוסיף ואציין כי IBC לא הציגה כל ביסוס לטענתה בסעיף 13 לכתב התביעה כי זמן קצר לאחר העברת הכספים מחשבונה בבנק סקסו, היא ניסתה לפנות לוייס כדי לקבל את החלק המגיע לה לטענתה. לא הוצגו מסמכים כלשהם המעידים כי IBC פנתה לוייס בדרישה לקבל את חלקה ברווחי ההשקעות בבנק סקסו. רק לאחר שוייס הגיש את תביעת ההלוואה נגד מלק, העלה מלק לראשונה הטענה כי יש לקזז את חלקה הנטען של החברה ברווחים מהחוב בגין ההלוואה.
37. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי IBC לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי לבסס כי ביצעה בכספו של וייס בבנק סקסו פעילות פיננסית שהניבה רווחים. כמו כן אני קובע כי לא עלה בידי IBC לסתור את קביעותיו של המומחה מטעם וייס בחוות דעתו שלפיה מתוך הסך של 10 מיליון דולר שהפקיד וייס בבנק סקסו, הוחזר לו סך של 5.7 מיליון דולר בלבד, שכן הפעולות שבוצעו גרמו להפסדים בסך של 3.6 מיליון דולר וסך של 735,979.59 דולר הועבר לחברת פינקסו.
38. גם אם אפשר להסיק מהצהרתו של וייס בתביעת ההלוואה כי בשלב כלשהו הועבר מחשבונות IBC לחשבונות שבשליטת וייס סך כולל של 10.9 מיליון דולר, דהיינו 900,000 דולר יותר מהסכום שהופקד, IBC לא ביססה כי מקורו של הפרש זה הוא ברווחים שהופקו מהשקעות פיננסיות. IBC לא הציגה ראיות כלשהן בנוגע להשקעות שבוצעו, לא ביססה שהכספים שהועברו לצדדי ג' באמצעות חברת פינקסו שימשו לביצוע השקעות, ואין לשלול שההפרש בין הסכום שהופקד לסכום שנמשך נובע מהעברות סיבוביות של כספים אחרים שהפקיד וייס בחשבונות שבשליטת מלק. כמו כן, מעדותו של וייס, מהאסמכתאות שהציג ומחוות דעת המומחה מטעמו עלה ולא נסתר כי מתוך הסך של 10.9 מיליון דולר הנ"ל, 6.4 מיליון דולר נותרו בבנק סקסו והמשיכו להיות מנוהלים שם, כך שבסופו של דבר קיבל וייס מבנק סקסו בחזרה לחשבונותיו בארה"ב סך כולל של 5.7 מיליון דולר בלבד. IBC לא ביססה כי כל ההפסדים שאליהם התייחס המומחה מטעם וייס בחוות דעתו נוצרו כתוצאה מפעולות שביצע רבין בלבד ללא כל קשר למלק, וזאת כשעולה מהעדויות של מלק ושל שניר שהעיד מטעמו כי חדר העסקאות שממנו בוצעו פעולות המסחר היה ממוקם במשרדו של מלק.