6.13. במכתב המצורף לכתב התביעה הנוגע לכספי הקרן נאמר שוייס יקבל סך של 30 מיליון דולר שיחליפו את השקעתו הראשונית בחשבונות המיזם המשותף, ולא כי יועבר לו סכום נוסף של 30 מיליון דולר. למיטב ידיעתם של הנתבעים שכנגד, וייס קיבל את כל הכספים שהשקיע בחשבון המשותף בתוספת רווחים, ולכן הוא איננו זכאי לכספים מהקרן.
7. וייס הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה של החברה ושל בני הזוג מלק (נתבעים שכנגד 3-1). בכתב התשובה התייחסו ב"כ וייס בהרחבה לתחולתם של החריגים בחוק ההתיישנות, וכן העלו כמה טענות נוספות. בין היתר טענו כי הודאתם של נתבעים שכנגד 3-1 בכך שקיבלו את הסך של 350,000 ₪ מוייס מעבירה אליהם את נטל ההוכחה לגבי נסיבות קבלת הכספים והשימוש בהם. לגבי הסך של 1.2 מיליון דולר, נטען כי לא בכדי נמנעו נתבעים שכנגד 3-1 מלפרט מה מקור הכספים ומדוע משכו את כל הסכום במהירות הבזק במזומן. בהקשר זה נטען כי מלק הודה בחקירתו במשטרה שהסכום של 1.2 מיליון דולר הנ"ל הגיע לחשבונו מתוך סכומי ההשקעות של וייס, וטען כי הכספים הועברו לוייס. אשר לטענה כי וייס לא ביסס את תביעתו במסמכים כנדרש, נטען כי הוא אכן מתקשה להציג את תדפיסי חשבונות הבנק שבהם השקיע ממיטב כספו, משום שבניגוד לטענתם של נתבעים שכנגד 3-1, אותם חשבונות לא היו רשומים על שם וייס ונוהלו בלעדית בידי החברה, מלק ושותפיהם, שדאגו לטשטש את מעשה הגניבה.
8. בכתב ההגנה שכנגד מטעם בנק הדואר נטען כי דינה של התביעה שהוגשה נגד בנק הדואר להידחות על הסף, בין היתר בשל היעדר עילה, היעדר יריבות והתיישנות. כמו כן הועלו טענות לגופה של התביעה. להלן עיקריהן:
8.1. אם בוצעו המעשים הפליליים המיוחסים לבני הזוג מלק, הרי שאין לבנק הדואר כל קשר אליהם או אחריות בגינם. מוכחשות בתוקף כל הטענות אשר מייחסות לנציגי בנק הדואר, במפורש או במשתמע, שיתוף פעולה עם מלק.
8.2. האירועים נושא התביעה, אם אכן התרחשו, אירעו בשל אשמתו המוחלטת או רשלנותו המוחלטת של וייס שנטל סיכון ביודעין לגבי השקעותיו. לבנק הדואר לא הייתה שליטה על האירועים ולא היה באפשרותו למנוע אותם.
8.3. בנק הדואר מעולם לא היה בנק מסחרי ולא חלים עליו דיני הבנקאות הכלליים. החובות שחלו על בנק הדואר בתקופה הרלוונטית בנוגע למניעת הלבנת הון לא כללו חובה כלשהי לחסימה או לעצירה של פעולות חריגות בחשבון. בנק הדואר פעל בסמכות ובשיקול דעת כנדרש, בהתאם לצו איסור הלבנת הון, לא הפר כל חובת זהירות או חובה שבדין כלפי וייס ולא גרם לנזקים הנטענים והמוכחשים.