33. עפ"י התיאור שמסרה המשיבה, היא בסה"כ מודעת להיקף רכושה (עמ' 4, ש' 31- עמ' 5, ש' 2), היא מנהלת את ענייניה, לרבות עניינים כספיים, בעצמה או תוך הסתייעות בילדיה (עמ' 4, ש' 19-16; ר' גם דברי עו"ס ברזון אלבאום בעמ' 9, ש' 31-30), כאשר לפני קבלת החלטה בעניינים כספיים היא עורכת בדיקה ולפעמים גם מתייעצת, ולא מקבלת החלטה כלאחר יד: "להוציא סכום של כסף זו החלטה, אז אני צריכה לדעת על מה הולך הכסף הזה ומה נשאר, ועל זה הולך הכסף הזה, דברים כאלה לדעתי זה אלמנטרי" (עמ' 4, ש' 4-3), ובהמשך: "אני מחליטה אך אני צריכה גם לשמוע אחרים מה הם חושבים אבל ההחלטה האחרונה אני לוקחת" (עמ' 3, ש' 35-34).
34. המשיבה סבורה, כי ביכולתה עדיין להמשיך לקבל החלטות שהן נכונות עבורה. כך כתבה במכתב שצורף לכתב ההגנה א"פ 24681-02-20; כך גם אמרה לבית המשפט (עמ' 5, ש' 6-3): "ש: בעצם הדיון פה חלק חשוב בדיון כאן זה להחליט אם היום אולי קשה לך כבר להחליט בעצמך. ת: לא קשה לי. לי מבחינתי לא קשה לקחת החלטות. מה האחרים חושבים אני לא יודעת, אך אני חושבת שאני מסוגלת לקחת את האחריות הנכונות".
35. המשיבה עשתה ייפוי כח מתמשך בהחלטה מודעת: "זה לא היה פתאום. היה צריך שיהיה לי ייפוי כח כדי שיהיה מי שיעזור לי בכל ההחלטות ובכל הדברים. ש: איזה עזרה את צריכה? ת: בהחלטות גדולות ובמה שנוגע לילדים שלי" (עמ' 3, ש' 29-26). למקרה שתאבד, חלילה, את כשירותה, מעוניינת המשיבה שיפוי הכח המתמשך יוותר על כנו ושלא יהיה עליה אפוטרופוס: ש: את יודעת למה את פה? ת: כן. כדי שלא יהיה לי אפוטרופוס עלי ושהיפוי כח יהיה בתוקף כמו שעכשיו" (עמ' 3, ש' 24).
36. לאור כל האמור לעיל, ההתרשמות של ביהמ"ש לה שותפה גם ב"כ יועמ"ש רווחה (עמ' 14, ש' 22-19), היא שהמשיבה מסוגלת להביע את דעתה ואף עושה זאת בצורה קוהרנטית, ברורה, רציונלית, ונראה שהיא מסוגלת לקבל החלטות בענייניה, כפי שעשתה עד היום.
ממצאי הרופאים
37. התרשמות זו בהלימה עם ממצאי רופאים שבדקו את המשיבה במועדים שונים בטווח זמן של חמישה חודשים.
38. בסמוך לאחר פטירתו של בעלה השני נמצאה ירידה קוגניטיבית משמעותית אצל המשיבה. עם זאת, גם נמצא שהמשיבה עדיין "מודעת למצבה, מבינה שמוגבלת מבחינת תפקוד וזקוקה לעזרה, מודעת לבעיית זכרון, שיפוט שמור", ובהמשך: "עדיין קיימת מודעות למצב,
--- סוף עמוד 9 ---