לטענת גב' קמרי, היא זכאית לדיור ציבורי גם אם ילדיה בגרו, ויש לקבע את הזכאות לדיור ציבורי לאחר תקופת המתנה מסוימת. משרד השיכון טען כי אין לכך מקום, שכן בעת הבחינה אינה זכאית, ולאור נדירות משאב הדיור הציבורי יש לתיתו רק למי שזכאים לכך.
כאמור לעיל, במסגרת עתירה זו לא הונחה התשתית לקבלת החלטה רוחבית בעניינים אלו.
110. עם זאת, עניינה של גב' קמרי יוחזר לוועדת החריגים, שתשקול שוב את עניינה, לאחר תיקון הנוהל, הוספת תבחין של המתנה בתור לזכאות, וכן קביעת משקלות מדידים לתבחינים הספציפיים. לאור העובדה שאין מחלוקת שגב' קמרי הייתה זכאית לדיור ציבורי, היא תקבל סיוע מוגדל בשכר דירה, כפי שהייתה מקבלת לו הייתה ממתינה בתור לזכאי הדיור הציבורי עד להחלטת הועדה כאמור. ככל שתידחה בקשתה, יימשך הסיוע למשך שלושה חודשים נוספים, שיאפשרו לה שלקול את צעדיה.
אדריאנה מרקוביץ (עת"מ 24387-03-18)
111. גב' מרקוביץ היא ניצולת שואה בת 75, גרושה, המתקיימת מקצבת זקנה והשלמת הכנסה בסך 3,118 ₪ בחודש ומסכום שנתי חד פעמי ע"ס 3,600 ₪ עקב היותה ניצולת שואה. גב' מרקוביץ התגרשה לאחר 30שנות נישואין ובשנת 2010, עקב הגירושין נמכרה דירתם של בני הזוג בסכום של 600,000 שקלים, מתוכם קיבלה גב' מרקוביץ מחצית. אף שאין חולק כי העותרת הייתה בעלת דירה טרם גירושיה, ואף אין חולק על כך כי אותה הדירה נמכרה עקב גירושיה בשנת 2010, נטען שהסכום הנמוך יחסית שנותר בידיה לאחר המכירה, אינו מספיק לקיום מינימלי בכבוד. העותרת משלמת שכירות ע"ס 3,100 ₪ בחודש. משכך, הראתה העותרת כי עם חלוף שמונה שנים מעת מכירת הדירה, לא נותר בידיה דבר מעבר לקצבת החודשית אותה היא מקבלת, אשר מכסה את סכום השכירות ותו לא. לטענתה, כשהגישה את הבקשה בשנת 2017, שמונה שנים לאחר מכירת הדירה, לא נותר לה דבר מסכום זה.
גב' מרקוביץ ביקשה ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה (בקשתה מיום 13.11.16, נספח ג' לתגובת משרד השיכון לעתירת גב' מרקוביץ מיום 29.4.18) ובקשתה נדחתה. גב' מרקוביץ ערערה על החלטה זו ביום 3.4.17 לועדה הציבורית לערעורים (הערעור צורף לתגובת משרד השיכון לעתירת גב' מרקוביץ כנספח ה'). ביום 16.5.17 נדחתה הבקשה ע"י ועדת האכלוס, ולפיה:
"לכבוד אדריאנה מרקוביץ
הנדון בקשתך/כם לקבלת סיוע
הרינו להודיעכם כי ועדה ציבורית בישיבתה מיום 16.5.17 דנה בבקשתכם והחליטה כדלקמן:
מהות הבקשה: שכר דירה חריגים – כללי