בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 47545-01-18 לוי; עת"מ 8948-07-18 קמרי; עת"מ 4245-04-18 גמזו; עת"מ 67881-03-18 בן שטרית ועת"מ 24387-03-18 מרקוביץ, נ' משרד הבינוי והשיכון
לפני:
כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן
העותרת בעת"מ 47545-01-18:
העותרת בעת"מ 8948-07-18:
העותרת בעת"מ 4245-04-18:
העותרים בעת"מ 67881-03-18:
העותרת בעת"מ 24387-03-18:
הסיוע המשפטי:
סגלית לוי
ע"י ב"כ עו"ד דוד חכמוב
מינוי מכוח חוק הסיוע המשפטי
חנה קמרי
ע"י ב"כ עו"ד דוד חכמוב
מינוי מכוח חוק הסיוע המשפטי
נורית גמזו
ע"י ב"כ עו"ד דוד חכמוב
מינוי מכוח חוק הסיוע המשפטי
אילנית וגבריאל בן שטרית
ע"י ב"כ עוה"ד טליה רמתי ונירה שלו ממשרד רמתי ושלו, עורכות דין (פרו בונו)
אדריאנה מרקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד אופיר פרל
מינוי מכוח חוק הסיוע המשפטי
ע"י ב"כ עוה"ד מלי ורוסלבסקי, מירב שיבק, איילת הלברשטט עטיאס ויעל קסטן-רבסקי
נגד
המשיב:
משרד הבינוי והשיכון
ע"י ב"כ עוה"ד קרן יוסט יוסי צדוק ווסים סיבאט
מפרקליטות מחוז ת"א – אזרחי
פסק דין
"תביאו שניים, תביאו שלושה
תביאו ארבעה ילדים,
תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח ושני חדרים קטנים"
להקת הברירה הטבעית, מילים: יהושוע סובול
1. סיגלית לוי ביקשה לקבל סיוע בדיור (ההתייחסות הן לבקשות לקבלת דיור ציבורי, הן לסיוע בשכ"ד יקראו להלן: בקשות לסיוע בדיור), ובקשתה נדחתה. גב' לוי היא קרבן התעללות ואלימות קשה במשפחה, שהפכה לפגועת נפש ומוכרת כבעלת נכות נפשית ותפקודית, לצד מחלות קשות נוספות שמפאת צנעת הפרט לא יפורטו. גב' לוי, חיה עם שני ילדיה, אחת מהם קטינה. לאחר שבקשתה לדיור ציבורי נדחתה (כיון שזכאות על פי הנהלים מותנית בהורות לשלושה ילדים תחת גיל 21 לפחות), פנתה גב' לוי לוועדת חריגים.
וזו התשובה שקיבלה גב' לוי:
"למרות הנסיבות של המבקשת אשר הוצגו בועדה, לרבות מצבה הכלכלי, החובות בהם היא שרויה, המצב הנפשי הקשה, הנכות ממנה היא סובלת והטיפול בבתה, הועדה סבורה כי אין בנתונים כדי להצדיק חריגה מהכללים וזאת בין היתר בהסתכלות מבחינה רוחבית של המקרים המגיעים לפתחה של הוועדה".
לוועדת חריגים של משרד השיכון מגיעים כ-30,000 פונות ופונים כל שנה. מקרים כמו של גב' לוי, העותרת בעתירה 47545-01-18, והעותרות והעותר בארבע העתירות הנוספות שלפניי. מדי שנה על וועדות החריגים לדון ב-30,000 בקשות כמו זו של גב' לוי, ולבחון אותן בחינה רוחבית, כך שרק אלו במצב הקשה ביותר יזכו לסיוע.
2. הייחוד בעתירות שלפניי הינו כי אין מדובר בטענה לפיה במקרה נתון לא ערך משרד השיכון בחינה ראויה בעניינה של עותרת כזו או אחרת, אלא בטענה לפיה עצם הדיון בכשלושים אלף מקרים חריגים בשנה (המהווים כ-17% מכלל הפניות למשרד השיכון בנוגע לסיוע בדיור), אינה מאפשרת הכרעה שוויונית במקרים המובאים לפתחן של וועדות החריגים, ללא תבחינים מדידים
הטיעון המרכזי שמעלות העתירות שלפניי הינו כי ללא תבחינים ברורים, תוך מתן משקלות מדידים לכל תבחין ותבחין, הנמקה מפורטת ופרסום ההחלטות של וועדות החריגים של משרד השיכון, לא ניתן לבחון מהי אותה "הסתכלות מבחינה רוחבית של המקרים המגיעים לפתחה של הוועדה". היינו כי לוועדה אין את האפשרות, בהינתן מספר המקרים העצום, לשקול, ללא משקלות מדויקים מה משקלו של המקרה הנתון למול עשרות אלפי הבקשות האחרות המגיעות לפתחן של ועדות החריגים. העותרות טוענות כי טיפול, לכאורה פרטני, בכ-30,000 בקשות מידי שנה, מביא בהכרח לתוצאות שאינן שוויוניות ולפגיעה בזכות לדיור שבבסיסה הינה זכות חוקתית המהווה חלק מכבוד האדם. כל העתירות הוגשו ע"י עותרות החיות בתנאים סוציו אקונומיים קשים ביותר, כנגד החלטות ועדות החריגים של משרד הבינוי והשיכון (להלן: משרד השיכון) בנוגע לדיור ציבורי: החלטות שלא לאשר חריגה מהנהלים הקבועים, ובהתאם, אי אישור זכאות לסיוע בדיור לעותרות. ייחוד נוסף בהליך זה הינו כי ארבע עתירות הוגשו בידי הסיוע המשפטי, שהתייצב בהליך וביקש לבחון גם את השלכות הרוחב של נהלי משרד השיכון, ככל שהם נוגעים לעתירות הספציפיות. העתירה החמישית, של הזוג בן שטרית, הוגשה בידי עוה"ד, שהחלו לייצג את המשפחה במסגרת עמותת ידיד, ולאחר שזו חדלה לפעול המשיכו בייצוג פרו בונו.