בפס"ד שרנסקי התווה ביהמ"ש שיקולים שונים שניתן להביא בחשבון בעת פסיקת פיצוי בגין לשון הרע. נקבע שם בפסקאות 51 ו-55 כי:
"בקביעת הסעדים, נלקח בחשבון אופייה של הפגיעה ונסיבותיה, ומעמדם של הפוגע והנפגע... חומרת הפגיעה משפיע על שיעור הפיצויים שיש לפסוק... תפוצת הפרסום, התנהגות הפוגע, התנהגות הניזוק ומעמדו קודם לפרסום ישפיעו על גובה הפיצוי...
...יש לתת משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, אשר הפיצוי התרופתי נועד להטבתו. קיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה... נזק זה נשקל לא רק בהקשר לפרסום עצמו, אלא גם בהתחשב בהתנהגות הצדדים לאחריו, ואף במהלך הדיון המשפטי, התנהגות העשויה להגדיל את הנזק או להקטינו, לפי העניין. אף באשר למטרה העונשית, החינוכית וההרתעתית, יש לשקול את התנהגות המפרסם, ואת כוונותיו כפי שהן עולות מהתנהגותו כגון, האם היה בהן רישול או קלות דעת, או זדון וכוונה ישירה לפגוע... הערכת הנזק נותרת, בסופו של יום, עניין הנתון להערכה שיפוטית, הבנויה על אמות מידה כלליות, ועל נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הפרטי."
ברע"א 4740/00 לימור אמר נ' ואח' נ' אורנה יוסף ואח', פ"ד נה (5) 510, 524-525 דן בית המשפט העליון במטרות הפיצויים בגין תביעת לשון הרע ובשיקולים שיש לקחת בחשבון בעת פסיקת הפיצוי ונקבע כי:
"הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק... לתקן את הנזק לשמו הטוב, למרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב וסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד... ככל שהתפוצה היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר והפיצוי רב יותר".
ראו גם: ח' גנאים, מ' קרמניצר וב' שנור בספרם דיני לשון הרע – הדין המצוי והדין הרצוי (מהדורה שנייה, 2019) בעמ' 445.
26. עוד יצוין כי על פי סעיף 7 לחוק, פרסום לשון הרע היא עוולה אזרחית, אשר בכפוף לתחולת חוק איסור לשון הרע, חלות עליה הוראות שונות מפקודת הנזיקין, לרבות סעיף 10 לפקודת הנזיקין הקובע כי "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק". הוראת סעיף זה לכאורה מתנגשת עם האמור בסעיף 7א לחוק הקובע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק וזאת ללא הבחנה בין אדם לתאגיד. ברם, כבר נפסק שהוראות החוק גוברות על הוראות פקודת הנזיקין. סעיף 7א(ג) לחוק הוא הוראת דין ספציפית ולכן גובר על ההוראה הכללית שבסעיף 10 לפקודת הנזיקין. מאחר שאין מחלוקת שהחוק מכיר גם בתאגיד כמי שעלול להיפגע מלשון הרע, הרי שמצוות המחוקק היא שגם תאגיד זכאי לפיצויים בגין לשון הרע בלא הוכחת נזק (ת"א (ת"א) 18725/05 קי.אס.פי. מחשבים נ' ברלב גיל (16.5.07)).
ראו גם: ע"א (ת"א) 16523-05-13 מאיר פלבסקי נ' חברת מקור הפורמיקה בע"מ (19.2.15) פסקה 67, 69; ת"א (מרכז) 20070-09-15 יוסף וינשטיין נ' יצחק (בן ציון) ג'רבי (21.6.18) פסקה 86; ע"א (ת"א) 9712-12-13 "קר" שירותי רפואה בע"מ נ' א.מ.ל אמריקן לייזר בע"מ (13.4.15) פסקה 26.