11. אלו דוגמאות בלבד. בנוסף, בניגוד לגרסת מד"א, זמני ההגעה שלה ארוכים בצורה משמעותית ממה שהיא מדווחת ולוקח לאמבולנס מד"א להגיע הרבה יותר משמונה עד תשע דקות כפי שמד"א מציגה לציבור. הקמפיין שאיחוד הצלה השיק, מטרתו קיצור זמני התגובה באירועי חירום ומדובר בהבעת דעה עניינית, לגיטימית וחשובה. אין כל טענה שמד"א הורגת במו ידיה, אלא שהיא מסכנת את חייהם של תושבי ישראל. לכן, לא מדובר בלשון הרע.
12. מד"א לא יכולה להיבנות מדו"ח משרד הבריאות מיום 9.1.19 שקבע שאין אפליה ב"הקפצת" כוננים דרך האפליקציה, מאחר שדו"ח זה אינו רלוונטי היות שטענת איחוד הצלה מתייחסת לאי העברת מידע לאיחוד הצלה והדו"ח לא מתייחס כלל לנושא זה. הדו"ח לא סותר את טענות איחוד הצלה בדבר אי מסירת מידע לכוננים שאינם מחוברים לאפליקציה והוא מתייחס לטענת אפליה בין הכוננים שהתחברו לאפליקציה. מה גם, שהדו"ח לא קביל כראייה. באמצעות ניתוק קו המירס בין המוקדים, ביקשה מד"א להוציא ולהדיר את מוקד איחוד הצלה מתהליך הזנקת הכוננים וזאת בסתירה מוחלטת להוראות חוזר 2017.
13. מד"א לא המציאה אישור ממשרד הבריאות לפיו מותר היה לה לנתק את קו המירס ולהפסיק להעביר אינפורמציה לכונני איחוד הצלה בטלפון וכי יש להעביר אינפורמציה רק לכונני איחוד הצלה שמותקנת אצלם האפליקציה. משלא הוצג כל אישור כזה הרי ברור שמד"א פעלה בניגוד להוראות חוזר 2017 ופעולה זו סיכנה חיי אדם. לכן, מחאת איחוד הצלה תחת הכותרת "המונופול של מד"א הורג" היתה מוצדקת והיא הובילה להצלת חיי אדם. יום אחרי מועד ההפגנה המתוכננת – ביום 12.12.18- ניתנה הנחיית פרופ' גרוטו לפיה יועברו פרטים מלאים לכונני איחוד הצלה ללא צורך בביצוע איכון למקום המצאם של הכוננים (נספח 9 לתצהיר מד"א בתביעה שכנגד, עמ' 298 לתצהיר). רק כתוצאה מקמפיין "המונופול של מד"א הורג" חויבה מד"א לחדש את העברת המידע לכונני איחוד הצלה ונצלו חיי אדם. אם המחאה היתה "מנומסת יותר" לא היתה מושגת תוצאה זו.
14. אחריות אישית לא מוטלת באופן אוטומטי על נושאי משרה. מד"א לא הוכיחה שבפרסומים מתקיימים התנאים להטלת אחריות אישית על נושאי משרה. מרבית הפרסומים כלל לא פורסמו ע"י הנתבעים 2-4. מדובר בניסיון פסול להלך אימים על איחוד הצלה ונושאי משרה בה.
15. אף אם הפרסומים הם לשון הרע, עומדת להם ההגנה לפי סעיף 15(2) לחוק. הפרסומים נעשו בתום לב והיתה על הנתבעים חובה חוקית, מוסרית וחברתית לפרסם אותם. לאור מחויבותם של הנתבעים לדאוג לשלום הציבור, לא נותרה לאיחוד הצלה ברירה אלא לפעול כפי שפעלה. היתה לה מחויבות מוסרית לתיקון העיוותים והמחדלים של מד"א, על מנת להגן על שלומם של תושבי ישראל. זעקת ביר היתה "זעקת שבר אמיתי של איש אמת, שהקדיש את חייו להצלת חיי אדם ומוחה על הפגיעה בחיי אדם בשל התנהלות מד"א" (סעיף 104 לסיכומים). מד"א גם לא הוכיחה שהכרזות "סיבת המוות מד"א" שצולמו, היו בחדר הלוגיסטיקה של איחוד הצלה.