69. המאשימה טוענת כי בנסיבות בהן אברג'יל מחפש הזדמנויות, בין היתר בשיתוף עם בלולו ומחזר אחרי ביטון, לא יתכן שבעסקה בין בלולו לב. יאיר, אברג'יל לא שותף.
70. אני נוטה להסכים כי נוכח מערכות היחסים שעלו מהשיחות (ועוד יסתברו בהמשך), וחיזוריו הנמרצים של אברג'יל אחרי ביטון באמצעות פישק'ה, לא סביר כי בסופו של יום יתקשר בלולו עם ב. יאיר בשיתוף פינס, במעורבותו של פישק'ה, מעל ראשו של אברג'יל, מבלי לתת לו נתח בעסקה. בסופו של יום הגעתי למסקנה כי אברג'יל הרוויח מעסקת ב. יאיר-גן-רווה, אולם לא ביססתי את מסקנתי על הערכות שמקורן בשיחות אלה, אלא על ראיות אחרות שיפורטו בהמשך.
השיחות המואזנות שנסקרו כאן אינן מלמדות או מרמזות על קשרים בין ביטון לאברג'יל, או על חוב שחייב ביטון לאברג'יל. הן מלמדות על מערכת יחסים שבה אברג'יל "מחזר" אחרי ביטון, וביטון בלתי מושג. אילו היה מדובר בחוב שחייב ביטון לעבריין, הדברים היו נשמעים אחרת.
--- סוף עמוד 21 ---
71. על כן, כאשר המאשימה מתמקדת בתאריך 11.9.07 או בכל מועד סמוך אחר, כתאריך קשירת הקשר הפלילי בין אברג'יל וביטון, השיחות המדוברות אינן תומכות בכך.
72. בפרקים הבאים אדון בראיות הנוספות שהציגה המאשימה להוכחת הקשר הפלילי. מדובר בין היתר בשיחות שהתקיימו בין המעורבים לאחר חתימת ההסכמים, מתנה יוקרתית שנתן אברג'יל לביטון, סמוך לאחר הגשת החשבון הראשון של גן-רווה, ובפרט התנהגותו של ביטון לאורך כל הבניה, מעורבותו יוצאת הדופן במיזם, ואישורי תשלום מופרזים שאישר לגן-רווה. ראיות אלה מצביעות לשיטתה, בדיעבד, על קשירת הקשר.
אומר בתמצית כי שוכנעתי מהראיות שביטון ידע על הקשר של אברג'יל לגן-רווה וגם רצה להיטיב עם אברג'יל. שוכנעתי גם שביטון נהג בגן-רווה באורך-רוח במהלך הבניה. אלא שבסופו של יום, לא הורם הנטל הנדרש להוכיח כי פעולותיו של ביטון חרגו מהסביר בענף הבניה, ומכאן שנעשו בניגוד לאינטרס של ב. יאיר. סוגיה זו של חוסר סבירות והעדר היגיון עסקי בהתנהגותו של ביטון, בטיפול בענייני גן-רווה, אמורה הייתה להוות נדבך ראייתי משמעותי להוכחת הקשר פלילי וחלקו בו. בהעדרה, התערער יסוד מרכזי בהוכחת חלקו של ביטון בקשר הפלילי ובקשר כולו. מהטעמים הללו שיפורטו בהרחבה להלן, החלטתי לזכות את המעורבים מהעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.