פרק שני – הקמת נאשמת 4 – גן-רווה
73. פרק זה מתאר את הקמת חברת גן-רווה, על ידי פינס, בלולו ואברג'יל.
על פי הנטען, חברו השלושה להקים חברה הנחזית להיות בבעלותו הבלעדית של בלולו, אך בפועל הייתה בבעלות שלושת הקושרים (פינס ואברג'יל שימשו כבעלים מוסווים). כל זאת בידיעת הקושר הרביעי, יאיר ביטון. הטעם להקמתה על ידי בלולו בלבד, למרות שאינו מצוי בנושאי בניה, היו הליכי פשיטת רגל שננקטו נגד פינס ומנעו ממנו להקים חברה, והמניעות של אברג'יל לקבל רישיון קבלן. גן-רווה הוקמה בחודש אוקטובר 2007, ולא נרשמה כקבלן אצל רשם הקבלנים.
במסגרת הסוואת הבעלות האמתית, נערך הסכם בין גן-רווה לבין פינס, הנחזה להיות הסכם העסקתו כשכיר בגן-רווה. על פי ההסכם, זכאי פינס מגן-רווה למשכורת חודשית ול- 20% מרווחי הפרויקטים אותם ניהל. נטען כי לאברג'יל התאפשר להוציא כסף מגן-רווה בכל עת.
עוד נטען, כי במסגרת הקשר נפתחו שני חשבונות בנק לגן-רווה (פרטיהם בכתב האישום), אשר בטופס הנהנה שלהם הוצהר בכזב, כי בלולו הוא בעל השליטה הבלעדי בה וכי אין בחשבונות נהנים נוספים. זאת במטרה שלא יהיה דיווח כמחויב לפי חוק איסור הלבנת הון, או שהדיווח לא יהיה נכון. בחשבונות בנק אלה בוצעו פעולות בשווי כולל של לפחות 70 מיליון ₪.
לפיכך מייחסת המאשימה לפינס ובלולו ביחד עם אברג'יל, מסירת מידע כוזב, במטרה שלא יהיו דיווחים של הבנקים לרשות לאיסור הלבנת הון, לפיהם אברג'יל ופינס הם נהנים נוספים בגן-רווה ובחשבונות הבנק שלה, כאמור בסעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.
המאשימה מפנה לראיות הבאות להוכחת טענותיה:
א. שמה של גן-רווה. גן-רווה נקראה תחילה ש.י.מ. גן-רווה (ת/1803) ובהמשך שונה השם לשמה הנוכחי (ת/1807), המרמז על בעלות שלושת הקושרים: ש – שמעון, י – יצחק ו-נ – ניסים.
--- סוף עמוד 22 ---
לראיה, בשנת 2003 הקימו פינס ובלולו חברה בבעלות משותפת בשם ש.נ. פינס והוספת האות "י" מלמדת על שותפותו של יצחק אברג'יל.
ב. החברה נרשמה בבעלות בלולו הנעדר ניסיון בבניה, כי לא ניתן היה להקים חברה על שם פינס פושט הרגל. חברה בבעלות אברג'יל לא יכולה הייתה לנהל עסקים.
ג. במטרה להסוות את שותפותו של פינס בחברה, נחתם הסכם העסקה בינו לבין גן-רווה כמנהל מיזמים שכיר הזכאי למשכורת חודשית (מסמך מיום 1.11.07 מתוך ת/943). כן נחתם נספח להסכם, לפיו פינס יהיה זכאי גם ל-20% מרווחי החברה. הנספח לא נחתם במועד חתימת הסכם ההעסקה ב-1.11.07, אלא כעבור שנתיים בשנת 2009 או לאחר מכן. זאת למדה המאשימה מכתובתה של גן-רווה על גבי הלוגו של הנספח, שהיא כתובתו של פינס במכבים- רעות, לשם עבר רק בשנת 2009. המאשימה טוענת כי כתובת פינס ככתובת החברה מלמדת על שליטתו בה. עריכת ההסכם שנתיים לאחר תחילת המיזם, ואחרי שפינס כבר החל למשוך כספים באמצעות החו"ז ולהעבירם לאברג'יל, מלמדת כי הנספח נערך לצרכים רישומיים בלבד.