באמצעות אותה זכאות ל-20%, התאפשר לשלושה למשוך כסף מגן-רווה בכל עת ולפי ראות עיניהם.
אני מקבלת חלק מטענות המאשימה בהקשר זה.
74. בכל הנוגע לשמה של החברה, עו"ד עופר רייסנר (עה/4) הסביר כי השם המקורי שנבחר, "גן-רווה בע"מ", לא אושר על ידי רשם החברות, עקב ריבוי חברות בשם דומה. בלולו הורה לו להוסיף את האות ש' בתחילת השם, אך גם שם זה לא אושר והוא נדרש להוסיף אותיות. או אז בחר את אותיות המילה ש', דהיינו ש.י.נ ומכאן שם החברה "ש.י.נ. גן-רווה בע"מ" (פרוטוקול עמודים 3737 - 3738). לא מצאתי מקום לפקפק בעדותו. לכן לבד מספקולציה, אין מאומה בטענה.
75. הסכם הרווחים עם פינס כשנתיים לאחר חתימת הסכם ההעסקה שלו, ובסמוך לתחילת המשיכות המאסיביות לטובת אברג'יל בחו"ז של פינס (בשנת 2009 לכל המאוחר), היא ראיה מסבכת. בחקירתו בבית המשפט טען פינס תחילה, כי זכותו לרווחים עוגנה בהסכם ההעסקה המקורי משנת 2007. כשהוצג לו נספח הרווחים הנפרד ובראשו הכתובת מכבים-רעות ומספר הטלפון בביתו שבמודיעין, לשם עבר רק בשנת 2009, השיב פינס: "יכול להיות שהוא בא לחדד את ההסכם המקורי שלנו זה הכל, זה משהו שהיה מובן מלכתחילה, אני לא בא לאילת בשביל 10 אלפים ₪ בחודש" (פרוטוקול עמוד 2374). תשובה זו מעלה תמיהות. מדוע לא עוגנה הזכות בהסכם ההעסקה המקורי, בהיותה זכות מהותית? מה גרם לצדדים לפתע לעגן את הזכות בכתב, אם ממילא לא הייתה במחלוקת? לבסוף, מדוע עוגנה הזכות בכתב בדיוק בנקודת הזמן שבה ביקש פינס למשוך כספים, אשר ברובם המכריע הועברו לאברג'יל? יחד עם זאת, אין בכך כדי ללמד על היותו של פינס עצמו שותף בגן-רווה, נוכח העובדה שכל ה"רווחים" שקיבל באמצעות החו"ז שלו (למעט סך של 235,000 ₪), עברו לידי אברג'יל.
מעמדם של פינס ואברג'יל בגן-רווה
76. תזת המאשימה, לפיה הבעלות בגן-רווה הייתה משותפת לפינס, אברג'יל ובלולו, לא הוכחה.
--- סוף עמוד 23 ---
לא ברור למה בדיוק כיוונה המאשימה, כשטענה כי השלושה חלקו בבעלות בגן-רווה (סעיפים 3 ו-5 לפרק א' באישום הראשון). האם התכוונה לכך שמדובר בשותפות שווה במובן זה שכל אחד מהשניים הנוספים אוחז בזכות לקבל מספר מניות שווה (ובלולו מחזיק אותן בנאמנות)? זכויות הצבעה שוות? חלוקת רווחים שוויונית? המאשימה הסתפקה באמירה שפינס ואברג'יל אמורים היו לשמש כבעלים מוסווים של החברה בשותפות עם בלולו ותו-לא.