תמצית טענות הצדדים
התובע טען כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, נקיטת ההליכים נגדו ופרסומם ברבים מהווים לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 וכן רשלנות.
כתוצאה ממעשי הנתבעים נגרם לו נזק רב, חירותו נפגעה וכך גם כבודו ושמו הטוב בעיני הבריות.
התובע תיאר את עוגמת הנפש ממנה סבל, וכך גם רעייתו, אשר למרבה הצער נפטרה בינתיים, כאשר חשבונם המשותף מעוקל, כרטיסי האשראי שלו בוטלו והוא נאלץ להנפיק חדשים, וכן נכפה עליו לחדש הוראות קבע אשר בוטלו, והכל בשל רשלנותם של הנתבעים כמעוולים במשותף.
בנוסף, הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות כלפיו כאזרח המדינה ונהגה ברשלנות בוטה ובקלות ראש ולא עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע או חסינות שיפוטית.
הנתבעים 2 ו-3 אחראים כלפיו בגין הדיווחים עליו כחייב בהוצאה לפועל, ולנתבעת 3 כעורכת דין, קיימת חובה כלפי התובע. על אף שהטעות המקורית הייתה של הנתבעת 1, הרי שבכוחה של הנתבעת 3, כעורכת דינו של הזוכה, הנתבע 2, היה למנוע את הנזק והתמשכותו עת התברר כי בתיק מופיע שמו של התובע בטעות, שם אשר אינו תואם את שם החייב על גבי השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל.
הנתבעת 1 טענה כי המדינה כמפעילת השירות לטובת האזרח, פעלה בהתאם לחובותיה על פי דין, והגורם האחראי הבלעדי לנזקים שנגרמו כתוצאה מנקיטת הליכי הוצאה לפועל הוא הזוכה שנקט בהליך. אמנם בשנת 2005 בוצעה הקלדה שגויה על ידי פקיד הנתבעת 2, בטעות ובתום לב, אולם טעות זו אינה יכולה להביא להטלת חבות על הנתבעת 1 ולהסיר את האחריות ממי שנקט בהליכים.
הנתבעת 1 טענה כי לרשמי ההוצאה לפועל קיימת חסינות שיפוטית מהותית ולכן יש לדחות כל טענה כנגד החלטותיה. בנוסף, הקשר הסיבתי בין טעות הנתבעת 1 לנזקים הנטענים נותק בפעולותיה ובמחדליהם של הנתבעים האחרים, אשר נקטו בהליכים מבלי לבדוק את שם החייב ולברר מדוע שם החייב איננו תואם את השם המופיע אצלם במשרד. לו הייתה הנתבעת 3 כבאת כוחו של הנתבע 1, "אדון התיק", פועלת באופן מיידי לתיקון שמו של החייב, הרי שהאירועים הנטענים לא היו מתרחשים.
לשיטת הנתבעת 1 חלות במקרה זה הגנות חוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בפרסום מותר לפי סעיף 13(5) ו-(9) לחוק ובנוסף עומדת לנתבעת 1 הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק.
עוד טענה הנתבעת 1 כי התובע עצמו לא פעל כמצופה ממנו להקטנת נזקו, וכאשר גילה ששמו השתרבב לתיק ההוצאה לפועל, לא פעל די להקטנת הנזק העתידי האפשרי.
הנתבעים 2-3 טענו, כי הנתבעת 1 אחראית באופן בלעדי לנזקיו של התובע לנוכח טעויותיה. הנתבעת 3 נאלצת לשלם מחיר כבד בפגיעה בשמה הטוב כעורכת דין יסודית שלא פעלה ברשלנות כלפי מאן דהוא ואשר הטעות אינה נעוצה כלל בהתנהלותה. לשיטתה, היא לא התרשלה, אלא פעלה כפי הנדרש ממנה, שלחה בקשה לתיקון טעות לנתבעת 1 ובמקביל בקשה להותיר את ההליכים על כנם כיוון שיום לאחר הבקשה לתיקון הטעות ותיקונה לא יכולים להיות הליכים נגד התובע.