דיון והכרעה
לשון הרע
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע:
"לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול:
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו למטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;"
פתיחת תיק הוצאה לפועל, הטלת עיקולים על חשבונות בנק והגבלות המוטלות על חייבים כדבר שבשגרה במסגרת הליכי הוצאה לפועל – כל אלה עלולים להעיד כי האדם אשר נגדו בוצעו ההליכים אינו מכבד את התחייבויותיו או שמא מצבו הכלכלי דחוק.
לכן, יש בהטלתם משום פגיעה בשמו הטוב וביושרו של האדם והם עלולים לשים את האדם לבוז או ללעג בעיני הבריות (ע"א (מחוזי ירושלים 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים [פורסם בנבו] (24.3.11), ע"א (מחוזי ירושלים)33073-07-12 עירית ירושלים נ' שגב [פורסם בנבו] (6.1.13), תא"מ(י-ם)67818-09-16 בן נון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.6.17), ת"א 33687-03-12 עזאיזה נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (23.4.14).
במקרה דנן נפתח נגד התובע תיק הוצאה לפועל, הוצאו נגדו עיקולים במספר בנקים, רכבו עוקל והוצאו נגדו הגבלות המוטלות על חייבים, בהן הגבלתו מלקבל דרכון, מלקבל רישיון נהיגה והוגבלה יציאתו את הארץ והוא אף הוכרז כלקוח מוגבל מיוחד.
בהתאם לאמור, כל אלה מהווים לשון הרע, ונדמה כי הדברים אינם מזקיקים ביאור נוסף. התובע עמד בפני מצב מוצהר בו הוא הוגדר כמי שאינו משלם את התחייבויותיו, מילתו אינה מילה, הבטחתו אינה הבטחה והתנהלותו רשלנית ולא ניתן לסמוך עליו. שמו של אדם הוא נכסו, ושם זה ספג מהלומה קשה בתובענה דנן, ונדמה, שוב, כי אין להוסיף על כך דבר.
פרסום עיקול רכבו של התובע כמעוקל ברשות הרישוי וההודעה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל והחוב המופיע בו לבנק ישראל כנתון המעיד על אי עמידה בפירעון תשלומים מהווים פרסום כמשמעו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע.
לפיכך אני קובע כי פרסום העיקולים, החיובים וההגבלות הם משום פרסום המהווה לשון הרע.
ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע
הנתבעת 1 טענה כאמור כי חלה במקרה זה ההגנה הקבוע בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, על פיה פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי או כל אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם שנעשה תוך כדי דיון, הוא פרסום מותר.
סבורני כי הגנה זו אינה חלה בענייננו.
מטרתה של הגנה זו היא לאפשר קיום דיונים משפטיים או מעין משפטיים מבלי שהדברים הנאמרים במהלכם יהוו לשון הרע ולאפשר לצדדים טיעון חופשי זה כלפי זה, מבלי שהדברים יחשפו אותם לתביעות לפי חוק איסור לשון הרע. אלא, שבמקרה מיוחד זה, הדברים שפורסמו, לא היו במהלך משפטו של התובע. העיקולים וההגבלות שהוטלו לא הוטלו על מי שהיה צד לדיון משפטי, אלא על התובע, כצד ג' אשר נקלע, שלא בטובתו להליכי ההוצאה לפועל שלא באשמתו ועל לא עוול בכפו.