12. הופיע בפנינו העד מר מנחימוב, שמתמליל שיחת המכירה שנערכה עמו התרשמתי שהוא ביקש לקבוע פגישה לצורך קבלת הסבר ואלו נציגת ההסתדרות, ללא ידיעתו, צרפה אותו להסתדרות. להסתדרות ולנציגיה יש עניין בצרוף של כמה שיותר אנשים במהלך ההתארגנות הראשונית, אך גם אם נניח שהנציגה פעלה בתום לב, יש בכך כדי להצביע על הבעייתיות שבהצטרפות טלפונית: צד א' אומר דבר אחד וצד ב' מבין אחרת. וכשעובד עונה "סבבה" - האם זה אומר שהחליט? מה הוא החליט?
13. מקרה זה מדגיש גם את המובן מאליו: כיוון שלא העובד בעצמו ממלא את הטופס, הקלטת השיחה היא הבסיס לטופס ומהווה חלק אינטגרלי מהטופס. ללא ההקלטות – אין קיום לטפסים. בהעדר כל ההקלטות כולן לא ניתן לדעת האם הטפסים שהוגשו אכן מייצגים נאמנה את שנאמר בין הצדדים לשיחה. לא הוצגו בפנינו תמלילי כל השיחות ונציג ההסתדרות בעדותו העיד שאינו יודע באם כל השיחות אכן מוקלטות ואם כן לכמה זמן הן נשמרות. בהעדר הקלטות איננו יכולים לקבוע מה העובדים רצו. איננו יודעים מה הוצג בפניהם והאם אכן הביעו הסכמה להצטרפות. הטענה שמתוך שלא בטלו סימן שרצו - שגויה. ברירת המחדל אינה צרוף אוטומטי ואז מי שאינו מעוניין שיבטל. ההיפך, רק מי שהגיש טופס כשר ייחשב כמצטרף..
14. בנוסף לכך, שיחת המכירה הטלפונית לא נוצרה ביוזמת העובד אלא "נופלת" עליו בהפתעה, כשהוא טרוד בענייניו ואין וודאות שהוא פנוי להקשיב, לשקול ולהחליט. החלטת הקניה הסופית מתקבלת רק כאשר אדם "שולף את ארנקו". זה נכון תמיד, אך ביתר שאת כשהעובד אפילו לא הראה כוונה בכך שיזם את הפניה. כשהעובד אינו נדרש בהליך לחתום ו/או לשלם – לא ניתן לקבוע שהוא אכן גמר אמר להצטרף. ההסתדרות הציגה מספר דוגמאות לעסקות אחרות שנערכות באמצעות הטלפון, אלא שבכל אותן דוגמאות הלקוח מחזיר טופס חתום ו/או נותן פרטי אשראי.
15. השוואת טופס ההצטרפות (הידני והמקוון) לתמלילי שיחות ההצטרפות הטלפונית מעלה בעיות נוספות שמעידות שההליך ה"הצטרפות הטלפונית" לא נבחן ותוקף כנדרש:
--- סוף עמוד 69 ---
א) בנגוד להצטרפות הידנית והמקוונת - בשיחת הטלפון, העובד אינו נדרש לאשר את נכונותם של הפרטים האישיים שמסר. הוא גם אינו מאשר להסתדרות לפנות למאגרי המידע של משרד הפנים, ואינו מאשר למשרד הפנים למסור פרטי מידע שלו להסתדרות. איך מבטיחים את הזיהוי? במיוחד כשאין פרטי אשראי והפניה אל העובד נעשתה באמצעות רשימת מספרי טלפון שאמינותה לא ברורה.