--- סוף עמוד 18 ---
ד"ר אור כי לפני ששב לעבודתו בחברת נטלי מפעם לפעם נהג להגיע לשם אם כי לא קיבל שכר בעבור ביקוריו אלה.
לעומת זאת, לפי האישור מטעם מחלקת משאבי אנוש בבית החולים, שהה ד"ר אור בחופשת מחלה בשכר בין הימים 17.5.06 – 7.6.06.
על כך ניתן להוסיף כי באמתחתו של ד"ר אור תעודת אי-כושר למשך חודשיים ימים.
106. מאישור רואה חשבון עולה כי בשנת 2006, שנת התאונה, חלה ירידה מסוימת בהכנסתו החייבת במס של ד"ר אור, ברם בשנים שלאחר מכן ניתן להיווכח שחלה עלייה חדה בהכנסותיו החייבות במס.
כן עולה מאישור רואה החשבון כי בשנים 2007, 2008 ו-2009 קיבל ד"ר אור גמלאות מאת המוסד לביטוח לאומי, הפטורות ממס הכנסה, בגין נכות זמנית כתוצאה מתאונת עבודה. מפירוט הגמלאות שקיבל ד"ר אור מאת המוסד לביטוח לאומי עולה כי עקב התאונה שולמו לו תגמולים בשנים 2007 ו-2008 בלבד. לא ברור אפוא מה מקור הגמלאות ששולמו לו בשנת 2009.
הנזק הכספי
107. במועד קרות התאונה שימש ד"ר אור מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבית חולים שיבא- תל השומר. נוסף לכך עבד בתור מנהל רפואי בחברת נטלי. כן עבד בחברת מדנס ובקופת חולים.
אין חולק כי לא נגרם לד"ר אור אבדן השתכרות בגין עבודתו בבית החולים (ראה עדותו בעמוד 9 שורה 30 ואילך). אף כי לטענתו נגרם לו הפסד שכר בגין עבודתו בחברת נטלי, לא הציג ד"ר אור ראיות בלתי תלויות, כגון עדותו של אדם מוסמך מטעם מעביד זה שיכול היה להציג נתונים וכך לאשש טענתו זו. ד"ר אור אף לא הגיש כראיה תלושי משכורת בגין התקופה שקדמה לתאונה ולאחריה.
גם גרסתו, ולפיה לאחר התאונה ובעקבותיה לא שב לעבודה בחברת מדנס אינה אלא טענה בעלמא שאין לה כל תימוכין בראיות בלתי תלויות.
108. הימנעותו מהבאת ראיות חיוניות שהיו בהישג ידיו תומכת במסקנה כי לוּ הגישן היה בהן כדי לתמוך בגרסת יריבו (ראה הפסיקה הנזכרת לעיל).
109. ד"ר אור העלה טענה נוספת והיא, כי תכנן לפתוח מרפאה פרטית ברם תכניתו לא יצאה אל הפועל בעטיה של התאונה. טענה זו אינה אלא טענה בעלמא ללא כל תימוכין. כך, התובע לא הביא בדל ראיה המאפשר להסיק כי החל בהכנות לפתיחת מרפאה פרטית.
110. ד"ר אור לא הניח אפוא תשתית עובדתית לביסוס גרסתו זו, וממילא לא הוכיח שנגרם לו נזק ממון, ומאז התאונה שב לעבודתו הסדירה. היות שממועד התאונה חלף כעשור ניתן להניח כי השפעת הנכות על כושר עבודתו אינה משמעותית. ראוי לזכור כי ד"ר אור סובל