45. המדינה אף חלקה על טענת המבקש לפיה יש מקום להורות על הוצאת מסמכים מהתיקים האישיים של העובדים. על פי הוראות הדין, ניתן להוציא מסמכים מתיקו האישי של עובד רק במקרים חריגים, בהם הוכנסו המסמכים בטעות או בחוסר תום לב, ולא אלה הם פני הדברים במקרה שלפנינו.
46. המשיב 2 אינו מוסמך להורות על הוצאת מסמכים מתיקים אישיים של עובדים מסויימים, והסכמתו לעשות כן נעשתה עקב טעות שאין בה כדי לגבור על הוראות הדין.
47. לבסוף טענה המדינה, כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן הוא משתמש בהליך הקיבוצי אותו הוא צובע בטענות של פגיעה בהתארגנות לשם רדיפה אישית אחר המשיב 2, במטרה להטרידו ולהרתיעו משימוש עתידי בסמכויותיו הניהוליות, ועל מנת לרתום כוח ארגוני עוצמתי לצורך פגיעה בו.
48. שני הצדדים טענו, כי בנסיבותיו המיוחדות של הליך זה, יש לחייב את הצד שכנגד בהוצאות, הגם שעסקינן בסכסוך קיבוצי. המבקש נימק את בקשתו בכך שהמדינה פועלת בחוסר תום לב ביחסי עבודה ובחוסר תום לב בניהול הליכי משפט, ואילו המדינה נימקה את בקשתה בכך שהמבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, כמפורט לעיל.
דיון והכרעה
ההליך כנגד המשיב 2
49. ראשית ייאמר, כי מקובלת עלינו טענת המדינה כי דין הבקשה כנגד המשיב 2 להידחות מפאת העדר סמכות עניינית.
50. סעיף 3 לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, קובע כי העומדים משני צידי המתרס של ההליך הקיבוצי הם "המעסיק וארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם", קרי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. המשיב 2 אינו צד ליחסים הקיבוציים, ואף אינו המעסיק של עובדי המבקש, ומשכך, בית הדין אכן נעדר סמכות עניינית לדון בהליך כנגדו.
בנוסף, ממילא, הסעדים בבקשה מופנים כלפי המדינה בלבד, והמבקש אף הבהיר כי המשיב 2 לא צורף כצד לסכסוך הקיבוצי, אלא כצד דרוש, שעלול להפגע מתוצאותיו.
51. אמנם בפיו של המבקש טענות המופנות באופן אישי כנגד המשיב 2, אלא שאין מקום לכרוך אותן בסכסוך הקיבוצי שבין ארגון העובדים למעסיק, או לבררן במסגרת הליך קיבוצי.
52. העוולות הנזיקיות אותן מייחס המבקש למשיב 2, אינן נמנות על העילות לפקודת הנזיקין המפורטות בסעיף 24(א)1(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ומשכך הן אינן באות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין, וממילא, לא מבוקש סעד כלשהו מהמשיב 2 או מהמדינה בגין ביצוע עוולות נטענות אלה.
53. משכך, הבקשה כנגד המשיב 2 - נדחית.