פירוש מצמצם לחוק התשריר
.21הגעתי אפוא למסקנה, כי תכליתו של חוק התשריר הינה כי יינתן תוקף למפרע לאגרות שהוטלו בשנים 1985- 1992ולהפרשי ההצמדה עליהן; אך כי לא יהא תוקף
--- סוף עמוד 808 ---
למפרע לקנס הפיגורים על אותם סכומים. והנה, מסקנה אחרונה זו לעניין קנס הפיורים אינה מתיישבת לכאורה עם לשונו הרחבה של חוק התשריר. על פיה, האגרות תקפות "לכל דין ולכל דבר וענין". האם ניתן לפרש בצמצום את לשונו הרחבה של חוק התשריר באופן שמתן התוקף, חרף לשונו הכוללת, לא יחול על קנס הפיגורים? הניתן, על-פי כללי הפרשנות המקובלים עלינו, לפרש בצמצום לשון רחבה אך בשל תכלית צרה יותר המונחת ביסודה? לדעתי התשובה היא בחיוב. אכן, לא ראוי הוא לו לשופט הפרשן לשבת בחיבוק ידיים, ולהפנות את חץ הביקורת למחוקק על שלא הצליח לצמצם, הוא עצמו, את לשונו הרחבה מדיי? השופט אינו רשאי לגלות שוויון נפש למצב דברים שבו תכלית החקיקה אינה מתגשמת. עליו לעשות מאמץ פרשני להגשים את תכליתה של החקיקה. בצדק ציין השופט דיפלוק (lord diplock) כי תפקידם של השופטים - מקום שהמחוקק "יורה" אך מחטיא - הינו not merely;to see that it hit" K. Diplock, the courts as) to record that it has been missed ( 10(1965) .legislatorsברוח דומה ציין השופט זוסמן:
"נוכח תוצאה כזאת, אין השופט רשאי לשבת בחיבוק ידיים, ולהכריז שמגמת החיקוק סוכלה. ניתן לבצע נאמנה את מטרת החיקוק, אם השופט יפרש אותו נכונה. התפקיד לתרגם הלכת המחוקק למעשה צדק ופקד בידי השופט, ובכך ניתנה לו ההזדמנות הסופית לעשות צדק בין הצדדים" (ע"א 398/65 רימון ואח' נ' הנאמן לנכסי שפסלס, פושט רגל ואח' [23], בעמ' 408).
אכן, אל לו לשופט לשבת "בחיבוק ידיים" ולצפות בכישלון תכלית החקיקה. עליו לפרש את החוק על-פי תכליתו. לעתים תוביל פרשנות זו לתוצאה כי ללשון החוק ניתן פירוש מרחיב. לעתים - וזהו המקרה שלפנינו - מביאה פרשנות זו למסקנה כי ללשון החוק יש ליתן פרשנות צרה. אמת המידה היא זו של תכלית החוק. לשם הגשמתה רשאי הפרשן לצמצם את משמעותו (הלשונית) הרחבה של החוק (ראה: r. Driedger, on the .rd ed., by r 3,toronto and vancouver) construction of statutes G. E. Devenish, interpretation of statutes; 94( 1994,sullivan 63(1992) ,cape town, wetton, johannesburg) אכן, מובנו של הטקסט מסתיים במקום בו מסתיימת תכליתו: cessanta ratione legis, cessat lex ipsa נמצא כי כאשר לשון החוק היא רחבה, רשאי ומוסמך השופט ליתן לה מובן צר יותר, המשתרע אך על חלק מהאופציות הטמונות בלשון, ובלבד שבכך הוא מגשים את תכליתה של החקיקה. כך הדבר בישראל. כך הדבר במשפט המשווה. ודוק: כלל הפרשנות אינו כלל של פרשנות צמצמת. כלל הפרשנות הוא שיש לפרש לשון החוק על-פי תכליתו. הצמצום הוא תוצאת הפרשנות. "... השאלה, אם הפירוש הוא מרחיב או מצמצם, אינה קובעת את שיטת הפרשנות, אלא היא עצמה תוצאתה של הפרשנות" (בג"צ 428/86 ברזילי ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' [24], בעמ' 618). עמד על כך בניון (bennion), בציינו: Principles of legal policy... Tend to indicate that the court should be Ready to narrow the effect of a coercive enactment, and widen that of a .relieving enactment