תכלית זו לא כללה את האפשרות כי העבריין יוכל ליהנות מפרי עבירתו. מטרתו היא למנוע מצב של "הרצחת וגם ירשת" (מלכים א, כא, יט[א]). הוא הדין בענייננו: את לשונו הרחבה של חוק התשריר יש לפרש באופן מצמצם, על-מנת להגשים את תכליתו של החוק. תכליתו של חוק התשריר לא הייתה להטיל קנס פיגורים על מי שלא היה חייב (בתקופת הפיגור) לשלם את האגרה.
--- סוף עמוד 811 ---
.25אוסיף הערת אגב: ניתן אולי להסביר את המקרים של "היורש הרוצח" ומקרים נוספים באותה קטיגוריה - ועל רקע זה אולי אף את המקרה שלפנינו - באופן הבא: היעדר חריג ללשון הרחבה והכללית מהווה חסר (לאקונה) בחקיקה. החקיקה חסרה, שכן על-פי תכליתה מתבקש חריג למקרה הספציפי. חסר זה ניתן להשלמה על-פי הדין המשלים של השיטה (אצלנו חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980). החסר, במקרה זה, הוא בעל אופי מיוחד. הוא מתבטא בהיעדרו של חריג. בספרות המשפטית הקונטיננטלית מכונה חסר זה "חסר סמוי" (או "נסתר"). החסר הוא "סמוי", שכן מלשונו הכללית של החוק עצמו ניתן להסיק שהלשון חלה על מצב הדברים הדורש הכרעה. רק מתוך עיון בתכלית של החוק יש להסיק כי אין להחיל את הלשון הכללית על נסיבותיו של המקרה המיוחד. זהו "צמצום תכליתי" (המכונה teleologische reduktionראה , n. Canaris 82(1983) .die festsellung von luecken im gesetzטול את סעיף 8(3) לחוק השליחות, תשכ"ה- .1965על פיו שלוח "לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו". תכלית ההוראה למנוע ניגוד עניינים של השלוח. מתבקש חריג, מקום שהשלוח מבקש ליתן מתנה לשולח. היעדרו של החריג נתפס כחסר (סמוי) המעניק לשופט סמכות למלאו על-ידי יצירת החריג החסר. הוא הדין בענייננו. לשון הנורמה - "לכל דין ולכל דבר וענין" - חסרה חריג בכל הנוגע לקנס הפיגורים. זהו חסר (סמוי) אשר בית המשפט רשאי להשלימו (פרשנות במובן הרחב). מעלה אני אפשרות זו אגב אורחא. מבקש אני להשאיר עניין זה בצריך עיון. במקרה שלפנינו ניתן לפתור את הבעיה העומדת להכרעה באמצעות פרשנות (במובן הצר), ואין לנו צורך להזדקק לתורת החסר והשלמתו.
.5סיכום ביניים
.26הגעתי אפוא למסקנה הבאה: חוק התשריר מעניק תוקף לאגרות הטלוויזיה שהוטלו בשנים 1985- .1992כן הוא מעניק תוקף להפרשי ההצמדה שאותם יש לשלם על אגרות אלה ששולמו באיחור. חוק התשריר אינו מעניק תוקף לקנס הפיגורים בגין פיגור בתשלום האגרה (לשנים 1985-1992) שקדם לחקיקתו של חוק תשריר. ממילא לא הוענק תוקף לתשלום הפרשי הצמדה על קנס הפיגורים האמור. כמובן, מי שמאחר בתשלום האגרה במלואה (בעבור השנים 1985-1992) לאחר מועד כניסתו לתוקף (ביום 28.10.92) של חוק התשריר, יחויב בקנס פיגורים על-פי לוח מועדים שתחילתו ממועד כניסתו של חוק התשריר לתוקף. מסקנה זו מבוססת על פרשנותו של חוק התשריר. מודע אני לכך כי פרשנות זו - בכל הנוגע לקנס הפיגורים - אינה פשוטה כלל ועיקר. נדרש מאמץ פרשני ניכר על-מנת להגיע למסקנה שאליה הגעתי. מאמץ זה ראוי הוא. הוא משקף את עמדתנו, כי עדיף להגיע לצמצום היקפו של חוק בדרך פרשנות, על פני הצורך להגיע לאותו צמצום עצמו בדרך של הכרזת חלק מחוק כבטל בהיותו נוגד להוראת חוק יסוד. עמדה זו מבוססת, כפי שראינו, על הרצון להבטיח אחדות חוקתית ועל התפיסה הבסיסית, כי עדיפה פרשנות סבירה של חוק על פני הכרעה בשאלת חוקתיותו. אכן, כאשר דבר חקיקה ניתן למספר פירושים אפשריים, יש לבחור בפירוש המכיר בחוקתיותו של החוק (ובתוקפו) על פני פירוש המביא לאי-חוקתיותו (ולביטולו). עמד על כך קומרס, בציינו: