--- סוף עמוד 816 ---
.36האם חוק התשריר פוגע בקניינם של מחזיקי מקלטי הטלוויזיה - בהנחה כי אכן קניינם נפגע - מעבר למידה הדרושה? לטענת העותר, התשובה על שאלה זו היא בחיוב. לטענתו, רוב רשתות השידורבכל העולם מממנות עצמן ממקורותיהן, ואינן מטילות אגרות על המשתמשים בשירותיהן. זאת ועוד: חוק התשריר נותן "לגיטימציה להיכנס לרכושו של הפרט, לגבות כספים באמצעות הוראות קבע תוך הפרת חובת נאמנות, לעקל מטלטלין ולנקוט בהליכי גבייה נוספים". לטענת העותר, רשות השידור יכולה להתקיים מפרסומת ומהכנסות שונות נוספות, תוך הימנעות מפגיעה בזכויות הפרט. לעומתו גורסים המשיבים, כי כל שחוק התשריר גרם הוא מתן תוקף לאגרה כפי שנקבעה, לא פחות ולא יותר. חקיקתו של חוק התשריר לא "נוצלה" לשם הטלת חיוב נוסף. לטענת המשיבים, כל חלופה אחרת הינה סבירה פחות ופוגעת יותר. כך, למשל, ניתן היה לממן את המשך פעילותה של הרשות ולהחזיר כספים למשלמי האגרה, על-ידי העלאה גדולה של האגרה היום. הדבר היה מטיל נטל גדול על כלל משלמי האגרה הנוכחיים, לרבות אלה שלא היו בעלי מקלטים בשנים 1985-.1992
.37אכן, אילו השתרע חוק התשריר גם על מתן תוקף לתוספת הקנסות, הייתה מתעוררת בעיה קשה בדבר התמלא הדרישה כי הפגיעה אינה עולה על הנדרש. עתה, לאור פירושנו, שלפיו חוק התשריר משתרע אך על תוספת האגרה והפרשי הצמדה עליה, הבעיה אינה קשה, ועמדתנו הינה כי הדין עם המשיבים. ווק: השאלה הניצבת לפנינו אינה אם האגרות עצמן מוטלות במידה העולה על הנדרש. מדיניות האגרות לא נדונה לפנינו, וממילא לא נבחנה על-ידי הצדדים. השאלה הניצבת לפנינו אינה מידתיותן של האגרות אלא מידתיותו של חוק התשריר. לעניין זה, נחה דעתנו כי חוק התשריר אינו מעבר למידה הדרושה. הוא מתרכז בבעיה שהתעוררה - אי-חוקיות תוספת האגרות לשנים 1985- 1992בשל חוק היציבות - ופותר בעיה זו. החלופות שהוצגו לפנינו העלאת אגרות לעתיד או העלאת מסים - אינן פוגעות במידה פחותה בקניינם של הנפגעים הפוטנציאליים. בצדק ציינו המשיבים, כי-
"החוק אינו בלתי פרופורציונלי למטרתו, שכן האינטרס הציבורי... עולה בהרבה על הפגיעה באזרח, שיש לו אולי תקווה ליהנות מטעותה של הרשות. אך ציפיותיו הסבירות כלל לא נפגעו, והשירות שניתן תמורת האגרה כבר התקבל על ידו".
ט. סוף דבר
.38מסקנתנו היא אפוא, זו: חוק התשריר הוא חוקתי. הוא נותן תוקף לתוספת האגרה שהוטלה בשנים 1985- 1992ולהצמדה עליה. מי שטרם שילם אגרה זו, מוטלת עליו עתה החובה לשלמה, כשהיא צמודה. מי ששילם אגרה זו במועדה, שילמה כדין.