--- סוף עמוד 800 ---
וההצמדה על עודף זה, ובתשלומים אלה בלבד. זאת ועוד: חוק התשריר משתרע לשנים 1985עד .1992הלכה למעשה נדונו בפסק-דיננו זה השנים 1985עד 1991, שכן עניין 1992ניתן (ביום 31.5.92) האישור הנדרש על-פי חוק היציבות להעלאת האגרה ל- .1992עם זאת, מכיוון שחוק התשריר עוסק בשנים 1985-1992, נבחן אף אנו את הוראות חוק התשריר לשנים אלה.
ו. פרשנות חוק התשריר
.1לשון ותכלית
.7חוק התשריר קובע, בסעיף 1, כפי שראינו, "למען הסר ספק", כי:
"... האגרות בעד החזקת מקלט רדיו או טלויזיה, שנקבעו לפי חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965, לשנים 1985עד 1992, הן תקפות לכל דין ולכל דבר וענין מיום קביעתן... ".
אין ספק - ואיש לא חלק על כך לפנינו - כי בכך ניתן תוקף "לכל דין ולכל דבר וענין" לתוספת האגרה. גדר הספקות הוא תחולת חוק התשריר על התשלומים הנלווים. בעניין זה עלינו לפנות לדרכי הפרשנות הרגילות והמקובלות.
.8פרשנותו של טקסט משפטי - ובענייננו, חוק התשריר - היא פעולה משולבת של לשון ותכלית:
"מילות החוק ומטרתו הן כלים שלובים. על המטרה ניתן ללמוד מהמלים, ואת המלים יש לפרש על-פי המטרה" (בג"צ 507/81 ח"כ אבו חצירא ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' [3], בעמ' 584).
הלשון קובעת את מיתחם האפשרויות הלשוניות. כל אופציה פרשנית חייבת לתחם עצמה למסגרתו של מיתחם זה. הפרשן אינו רשאי ליתן ללשון הקסט משמעות שזו אינה יכולה לשאת. אכן, הפירוש ללשון הטקסט יכול שיהא מרחיב ויכול שיהא מצמצם, יכול שיהא רגיל ויכול שיהא חריג, אך הוא צריך תמיד למצוא נקודת אחיזה ארכימדית בלשון החוק. לשון הנורמה משמשת הן נקודת מוצא לתהליך הפרשנות, והן מסגרת שבתוכה הוא פועל. אמת, המרכיב הלשוני אינו תנאי מספיק לפרשנות. אך הוא תנאי הכרחי לה. "מלאכת הפירוש אינה מוגבלת אך למלים, אך המלים מגבילות את הפירוש" (ד"נ 40/80 קניג נ' כהן [4], בעמ' 715). בצד הלשון עומדת התכלית. אלה הם המטרות, היעדים, האינטרסים והערכים אשר הנורמה נועדה להגשים. לכל נורמה תכלית - ולרוב מספר תכליות - שאותן היא נועדה להגשים. נורמה ללא תכלית היא דבר הבל. תכלית של נורמה היא עניין נורמאטיבי. היא נלמדת מלשון הנורמה ומההיסטוריה שלה, מסוג העניין המוסדר ומטיפוס ההסדר. על תכלית הנורמה למד הפרשן מערכי היסוד של השיטה, ובהם הרצון והצורך להגשים ערכי צדק, מוסר וזכויות אדם. מעמדה של
--- סוף עמוד 801 ---
הנורמה, יחסה לנורמות שמעליה ומתחתיה והשתלבותה בסביבתה הנורמאטיבית מסייעים בגיבוש תכלית הנורמה, שהרי "דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו" (השופט זוסמן בבג"צ 58/68 שליט בשמו ובשם ילדיו נ'שר הפנים ואח' [5], בעמ' 513). הגיונם של דברים והשכל הישר מכוונים את הפרשן לגיבושה של התכלית המונחת ביסוד הנורמה. אכן, "...אם התוצאה אינה הגיונית ונוגדת את השכל הישר, חזקה היא כי הפרשן טעה בגיבוש התכלית של דבר החקיקה" (בש"א 1481/96 ר' נחמני נ' ד' נחמני ואח' [6], בעמ' 606). צורכי החברה ודרישות המציאות משפיעים על תכליתה של הנורמה. ממקורות אלה כולם למד הפרשן על התכלית המונחת ביסוד הנורמה.