.9עתה מונחים מרכיבי הפרשנות לפני השופט. ניצב לפניו מיגוון האפשרויות הלשוניות והתכליות השונות המונחות ביסוד הנורמה המשפטית ה"כלואה" בטקסט. כאן מתחיל השלב הבא בתהליך הפרשני. על הפרשן לעצב את המשמעות המשפטית של הטקסט. עליו לשלוף מתוך מיגוון האפשרויות הלשוניות משמעות אחת המצויה בו, ואשר יותר מכל משמעות לשונית אחרת מגשימה את תכליתה של החקיקה. זוהי המשמעות המשפטית של הטקסט. זהו מובנו המשפטי. אכן -
".... תפקידנו כפרשנים, הוא לשלוף מתוך קשת המשמעויות הלשוניות את המשמעות המשפטית. מתוך מיגוון האפשרויות הלשוניות עלינו להכריע מהי המשמעות המגשימה את תכלית החקיקה ומטרותיה" (בש"א 1481/96 [6] הנ"ל, בעמ' 603).
וראה גם: בג"צ 267/8רשת כוללי האידרא, עמותה ואח' נ' בית המשפט לעניינים מקומיים ואח' [7], בעמ' 736; ע"א 77/88 צימרמן נ' שרת הבריאות ואח' [8], בעמ' .72עמד על כך השופט זוסמן בציינו:
"מבחינה מילולית שווה פירושו של בא-כוח המבקש לפירוש השני; מבחינת כללי הלשון שניהם אפשריים. אלא שאין אנו רשאים להתבצר כאן 'במבצר המילון' ולדרוש מילה כהוראתה במילון, כי אם עלינו לגלות את הפירוש שהוא הנכון לצורך עניננו, על רקע של מטרת התחיקה ( purpose the legislativeבלע"ז)" (בג"צ 328/60 מוסא נ' שר הפנים [9], בעמ' 78).
נצא אפוא לדרך הפרשנות. נתחיל במיפוי האפשרויות הלשוניות. לאחר מכן נבחר מתוכן אותה אפשרות לשונית, אשר יותר מכל אפשרות לשונית אחרת, מגשימה את התכלית המונחת ביסוד הנורמה. נתחיל בלשון.
.2הלשון
.10חוק התשריר מאשר את תוקפן של "האגרות" אשר נקבעו בחוק רשות השידור בעבור החזקת מקלט רדיו או טלוויזיה. הדיבור "אגרות" בחוק התשריר יכול להתפרש כעומד בפני עצמו וככולל לא רק את תוספת האגרה אלא גם את התשלומים הנלווים.
--- סוף עמוד 802 ---
הוא עשוי גם להתפרש כמפנה למושג "אגרה" המופיע בחוק רשות השידור ובתקנות האגרות, ואז הוא כולל רק את תוספת האגרה ואינו כולל ת התשלומים הנלווים. בחוק רשות השידור מוגדרת "אגרה" כאגרה שנתית בעד החזקת מקלט טלוויזיה (סעיף 29(א) ). חוק רשות השידור מוסיף ומסמיך את הוועד המנהל של רשות השידור לקבוע "חיוב בתשלום ריבית והפרשי הצמדה והטלת קנס פיגורים במקרה של אי תשלום האגרה, כולה או מקצתה, במועדה" (סעיף 29(א)(4) ). חוק רשות השידור קובע גם כי "האגרה, הריבית, הפרשי ההצמדה והקנס ייגבו על פי פקודת המסים (גביה), כאילו היו מס כמשמעותו באותה פקודה" (סעיף 29(ב) ). כן קובע חוק רשות השידור כי המנהל הכללי של רשות השידור "רשאי לוותר על ריבית, הפרשי הצמדה או קנס, כולם או מקצתם, אם הוכח להנחת דעתו כי לפיגור בתשלום האגרה גרמו נסיבות שלא היתה לחייב שליטה עליהן" (סעיף 29(ג) ). בתקנות האגרות מוגדרת "אגרת טלוויזיה" (בתקנה 1) כ"אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה לשנת כספים". חשובה יותר לענייננו היא הגדרת הדיבור "אגרה" בתקנות הקנסות. על פיהן (תקנה 1) "אגרה" היא "אגרת טלוויזיה לפי תקנות רשות השידור (אגרה בעד אחזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א-1981". בנוסף לכך מגדירות תקנות הקנסות "הפרשי הצמדה" כ"תוספת לסכומי האגרה והקנס לפי שיעור העליה במדד" (תקנה 1). בהמשך קובעות קנות הקנסות כי "אגרה שלא שולמה במועדה, ייווספו עליה קנס פיגורים והפרשי הצמדה בשיעורים אלה" (תקנה 6). הנה כי כן, במישור הלשוני ניתן לטעון, כי אגרה היא תוספת האגרה והתשלומים הנלווים גם יחד, או כי לא הרי "תוספת אגרה" כהרי "קנס פיגורים" ו"הפרשי הצמדה", וכי חוק התשריר מאשר את התוקף של תוספת האגרה, ולא את התוקף של התשלומים הנלווים.