.11בכך לא נסתיים תהליך המיפוי של האפשרויות הלשוניות. אפילו נאמר כי קיימת אופציה לשונית להפרדה בין תוספת האגרה לבין התשלומים הנלווים, עדיין עומדת בעינה קביעתו של חוק התשריר שלפיה האגרות תקפות "לכל דין ולכל דבר וענין" (סעיף 1 לחוק התשריר). הביטוי "לכל דין ולכל דבר וענין" מחייב אף הוא פרשנות, ואף בו יש להבחין בין מרכיב הלשון לבין מרכיב התכלית. במישור הלשוני ניתן, כמובן, לומר, כי תוקף "לכל דין ולכל דבר" משמעותו כי תוספת האגרה תקפה הן לעניין התקנות בדבר תוספת קנסות הפיגורים והן לעניין הפרשי ההצמדה. על-פי אופציה לשונית זו, אישור התוקף של תוספת קנסות הפיגורים והפרשי ההצמדה לא בא משום שאלה הם בגדר "אגרות"; אלא משום שה"אגרות" - אשר כשלעצמן אינן כוללות את התשלומים הנלווים - תקפות ן "לכל דין ולכל דבר וענין", ותוקף זה כוחו יפה כדי להכשיר את קנסות הפיגורים ואת הפרשי ההצמדה על תוספת האגרות. ניתן, לעומת זאת, לומר כי את הדיבור "לכל דין ולכל דבר" יש לצמצם, ולא להחילו על תוצאות מסוימות הסותרות את התכלית המונחת ביסוד חוק התשריר. צמצום זה של הדיבור "לכל דין ולכל דבר" נעשה מכוח שיקולים שאינם לשוניים. הוא נערך מכוח שיקולים הקשורים בתכלית החקיקה. נעבור אפוא לבחינתה של זו ולבחירת האפשרות המשפטית הראויה מתוך מיגוון האפשרויות הלשוניות.
--- סוף עמוד 803 ---
.3התכלית
.12תכליתו של חוק התשריר הינה להעניק תוקף משפטי לשינוי באגרות שנעשה במהלך השנים 1985- .1992תוקפן של אגרות אלה - או נכון יותר של "תוספת האגרה" שנקבע בהן - נשלל מכוח פסק-דיננו בע"א 474/89 [1] הנ"ל, בשל אי-עמידתן של התקנות שהטילו את תוספת האגרה בדרישותיו של חוק היציבות. בא חוק התשריר והעניק תוקף לתקנות האגרות לשנים 1985- .1992תכליתו של חוק התשריר היא אפוא ליתן ביטוי נורמאטיבי לחובת תשלום תוספת האגרה במועד הטלתה. מטרתו להעמיד את רשות השידור באותו מצב שבו היא הייתה עומדת אילו האגרות לשנים 1985- 1991היו מוטלות כדין. תכלית זו עולה מלשון חוק התשריר עמו ומטיפוס הסדריו ומהותם. היא נלמדת מההיסטוריה החקיקתית שלו.
.4פירוש לשון חוק התשריר על-פי תכליתו
(א) דין האגרות
.13עתה הגיעה העת לפרש את לשון חוק התשריר על רקע תכליתו. נראה לי כי המסקנה הפרשנית הראשונה המתבקשת הינה - ומסקנה זו פשוטה היא וטבעית - כי הדיבור "אגרות" בחוק התשריר משתרע על תוספת האגרה לשנים האמורות. מכוח חוק התשריר מוטלת אפוא החובה לשלם את תוספת האגרה לשנים 1985- .1992למי ששילם את תוספת האגרה במועדה - ולאור פסק-דיננו בע"א 474/89 [1] הנ"ל דרישת התשלום הייתה שלא כדין - אינה עומדת הזכות לדרוש השבת התשלום. ממילא אינה מוטלת כל חובה על רשות השידור להשיב את תוספת האגרה לשנים 1985-1992, שאותה גבתה כדין (בדיעבד).