--- סוף עמוד 805 ---
(ג) דין קנס הפיגורים
הבעיה
.17מה דינו של קנס הפיגורים? תקנות הקנסות קובעות (תקנה 6), כי אם אגרה לא שולמה במועדה, ייווסף עליה קנס פיגורים. בעבור פיגור של חודש אחד, הקנס הוא בשיעור של עשרה אחוזים מסכום האגרה; בעבור פיגור של חודשיים, הקנס הוא בשיעור של עשרים אחוזים מסכום האגרה; בעבור פיגור של שלושה חודשים, הקנס הוא בשיעור של שלושים אחוזים מסכום האגרה; בעבור פיגור של ארבעה חודשים, הקנס הוא בשיעור של ארבעים אחוזים מסכום האגרה. עברו חמישה חודשים מהתאריך האמור, הקנס הוא בשיעור של חמישים אחוזים מסכום האגרה. האם פירוש הוראת חוק התשריר, שלפיה תוקפן של האגרות הוא "לכל דין ולכל דבר וענין", מוביל למסקנה כי תוקפן הוא אף לעניין תשלום הקנסות? טול מחזיק במקלט טלוויזיה, שהוטלה עליו באחת השנים שבין 1985ל- 1992אגרת טלוויזיה והוא לא שילם אותה. יהא הטעם לאי-תשלומו אשר יהא, מכוח פסק-דיננו בע"א 474/89 [1] הנ"ל לא הייתה מוטלת עליו החובה לשלם אגרה זו. עם חקיקתו של חוק התשריר מוטלת עליו החובה לשלם את האגרה. הוא אכן ישלמה בסמוך לאחר צאת חוק התשריר בצירוף הפרשי הצמדה. האם עליו לשלם גם קנס פיגורים על הפיגור בתשלום האגרה ממועד הטלתה ועד למועד תשלומה בפועל? או שמא יחול קנס הפיגורים רק מהתקופה שלאחר חקיקת חוק התשריר, ואילו על התקופה שקדמה לו לא תהא לו תחולה? .18לשון חוק התשריר היא כללית. ניתן תוקף לאגרות שהוטלו לשנים 1985- 1992"לכל דין ולכל דבר וענין". חזק הוא הטיעון כי "לכל דין ולכל דבר וענין" משמעותו כי האגרות תקפות גם לדין קנס הפיגורים. אך זהו טיעון לשוני בלבד. השאלה הינה אם קיים טיעון משפטי המאפשר לפרשן לומר כי הביטוי הכללי "לכל דין ולכל דבר וענין" כפוף ל"חריגים", באופן שיהיו דינים או דברים או עניינים עליהם הוא לא יחול. בתשובה לשאלה זו יש לערוך שתי בדיקות. האחת, מהי תכליתו של חוק התשריר לעניין זה? אכן, אם הגשמת תכלית החקיקה מחייבת המסקנה כי תוקף האגרות צריך לחול גם לעניין דין הקנסות, הרי בכך ניתנה תשובה לשאלה, וניתן להחיל את ההוראות בדבר קנסות גם על הפיגור בתשלום האגרות (לשנים 1985-1992) שקדם לקיקת חוק התשריר. המשמעות הלשונית של הוראת חוק התשריר תחפוף אז במלוא היקפה את המשמעות המשפטית של הלשון. אך אם יתברר כי תכליתו של חוק התשריר אינה עולה בקנה אחד עם החלת ההוראות בדבר קנס הפיגורים על התקופה שמאז הטלת האגרה ועד למועד חקיקתו של חוק התשריר, כי אז יהא מקום לערוך בדיקה שנייה. עניינה של זו הינו אם ניתן, על-פי כללי הפרשנות המקובלים עלינו, לצמצם את היקפה של הלשון הכללית, על-מנת להגשים את תכלית החקיקה. ובמיוחד, הניתן לצמצם לשון כללית הגורסת תוקף "לכל דין ולכל דבר וענין" ולהחילה רק לאותם דינים, דברים ועניינים, אשר נדרשים להגשמת התכלית המונחת ביסוד החקיקה. לבדיקה זו ניגש עתה.