36. נהוג לומר כי אינטרס הפרט המרכזי המקודם על ידי מוסד התובענה הייצוגית, הוא מתן האפשרות לקבלת סעד, מקום בו כל אחד מחברי הקבוצה יתקשה לממש את זכותו בעצמו. בדרך כלל מדובר במצבים בהם הנזק שנגרם לכל אחד מיחידי הקבוצה אינו מצדיק נקיטת הליך תביעה אישי. עם זאת, ההכרה במוסד התביעה הייצוגית לקידום האינטרס הפרטי של חברי הקבוצה, חשובה גם כאשר לחברי הקבוצה יש קושי לפעול לקידום תביעות אישיות מחמת המורכבות של ההליך, מחמת קשיים במימון ההליכים, בשל החשש מפני הגשת תביעה כנגד נתבעים שנתפשים כגורמים חזקים ובעלי השפעה, וכדומה. זאת ועוד, התובענה הייצוגית מאפשרת גם לאוכלוסיות מוחלשות לזכות בסעדים משפטיים אותם לא יוכלו להשיג בכוחות עצמם (ראו למשל: ת"צ 7020-08-12 ברניק נ' גורדיסקי (14/12/2020); בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 37 (30/8/2015)).
מוסד התובענה הייצוגית מאפשר גם מתן סעדים רבים ומגוונים שאותם לא ניתן לקבל בהליך אישי של כל אחד מחברי הקבוצה (ראו סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות).
37. האינטרס הציבורי מוצא את ביטויו במוסד התובענה הייצוגית בכמה היבטים; הרתעת הנתבעים מפני ביצוע עוולות ומהפרת הדין (ראו, ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, פ"ד סז (1) 410 (2014); ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח', פ"ד נא(2) 312 (1997); ג' הלפטק "תיאוריה כללית בדבר התועלת החברתית של מכשיר התביעה הייצוגית כאמצעי לאכיפת החוק" משפט ועסקים ג 247 (תשס"ה-2005)); ניהול יעיל של הדיונים וחסכון במשאבים (ראו: רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220 (2003); דנ"א 5712/01 הנ"ל); ההליך בתובענה הייצוגית מוזיל את עלויות הדיון גם לחברי הקבוצה וגם לנתבעים, שכן אותן ראיות, חוות דעת וכדומה תשמשנה בהליך המשותף, ולא יהיה צורך לשוב ולדון באותן ראיות בכל הליך אישי; מוסד התובענה הייצוגית מבטיח אחידות ומונע הכרעות סותרות, במיוחד בשים לב לכך שהכרעה עשויה לשמש מעשה בי-דין ביחס לכל חברי הקבוצה (סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות); התובענה הייצוגית מאפשרת השגת הסדרים לסיום הליכים לכלל חברי הקבוצה, תוך התחשבות בתוצאה הכוללת הן לתובעים והן לנתבעים. כך למשל ניתן להתחשב ביכולת הפירעון הכללית של הנתבע לשם הסדרי פשרה והתחשבות בה, נתון שלא יובא בחשבון בתביעות פרטניות (ראו ס', גולדשטיין וט' פישר "יחסי גומלין בין תביעות המוניות לתובענות ייצוגיות, היבטים בסדרי דין" משפטים לד(1) 21 (תשס"ו)).