תכליות אלו אף עוגנו בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, המורה:
מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:
(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".
38. לצד תכליות מוכרות אלו ניתן למצוא גם מטרות חברתיות חשובות נוספות שניתן לקדמן בדרך יעילה באמצעות מוסד התובענה הייצוגית, כגון הזכות לשוויון, צדק חלוקתי, מניעת הפליה, קידום פעילות לרווחת הציבור באמצעות הסעדים המגוונים, שמירה על שוק חופשי ועוד (ראו בהרחבה א' פלינט וח' ויניצקי הנ"ל 94-81; ב' אתירם "תובנות מבראון: ההיסטוריה החברתית של התובענה הייצוגית" משפט וממשל כ' 47 (2019)).
התובענה הייצוגיות מהווה גם כלי לאכיפה פרטית של אינטרסים ציבוריים וחברתיים וממלאת חסר בכלי אכיפה אפקטיביים חלופיים (דנ"מ 5519/15 יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ, פסקה 42 לפסק דינה של הנשיאה חיות (17/12/2019); א' חיות "התובענה הייצוגית כחלופה לאכיפה אזרחית-ציבורית" משפט ועסקים יט 935, 940 (תשע"ו-2016)).
39. סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בעילה מאלו המפורטות בתוספת השנייה לחוק או בעניין שנקבע מפורשות בהוראות חוק כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית. פרט 4 לתוספת השנייה לחוק מורה כי בין העניינים בגינם ניתן להגיש תובענה ייצוגית נכללת גם "תביעה בעילה לפי חוק התחרות הכלכלית".
40. כאשר עוסקים באכיפת דיני התחרות קיימת חשיבות רבה לאכיפה האזרחית באמצעות הגשת תובענה ייצוגית. האפשרות העומדת לכל צרכן להגיש תובענה לפיצוי בגין נזקיו על פי סעיף 50 לחוק התחרות, הקובע כי הפרת הוראותיו מהווה עוולה, אינה מספקת והדבר ברור. פערי המידע והכוחות שבין הצרכן הבודד לבין הספק או היצרן, במיוחד כאשר עוסקים בטענות כנגד מונופולין, הם גדולים ביותר. לצרכן הבודד יש קושי באיתור המידע הנוגע לתחרות, עליו לאסוף נתונים על עלויות ייצור, והשוואה למתחרים או למתחרים פוטנציאליים. לעתים יש צורך בקבלת מידע מחוץ לישראל בדבר עלויות חומרי גלם, עלויות ייצור וכדומה. על הצרכן להוכיח את "כוח השוק" של הנתבע ולשם כך לברר את נתוני השוק כולו, להגדיר את השוק הרלבנטי ולאסוף נתוני מכירות וכדומה. כל אלו כרוכים במשאבים גדולים, עשויים לחייב נקיטת הליכים מקדמים רבים וקבלת חוות דעת מומחה שעלותה גבוהה, כאשר במרבית המקרים ההשפעה של הפרת דיני התחרות על המחיר שנדרש מהצרכן הבודד אינה מצדיקה נקיטת הליכים כאלו (ראו גם י' יגור, אכיפה פרטית של דיני ההגבלים העסקיים- פוטנציאל לא ממומש!, המשפט יג' 107 (2008)).