רשות ערעור אזרחי 99 / 8879
ערעור אזרחי 99 / 9230
עיריית תל-אביב-יפו
נגד
1. המכללה לביטוח
2. מדינת ישראל
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[3.2.2003]
לפני השופטים ד' דורנר, ד' ביניש, א' ריבלין
ערעורים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ג' קלינג) מיום 8.11.1999 בה"פ 255/97. הערעורים נתקבלו בחלקם.
דורית קרני – בשם המבקשת;
אלכס כץ – בשם המשיבה 1;
ירון בשן, סגן בכיר א לפרקליטת המדינה – בשם המשיבה 2.
פסק-דין
השופט א' ריבלין
1. המשיבה 1, "המכללה לביטוח" (להלן – המשיבה), היא עמותה ששמה לה למטרה להקנות לתלמידיה השכלה בתחום הביטוח. היא הוכרה כמוסד להשכלה גבוהה על-ידי המועצה להשכלה גבוהה. למשיבה נכסים בתחום העיר תל-אביב-יפו, ובגינם היא חויבה על-ידי המבקשת, עיריית תל-אביב-יפו, בתשלום ארנונה כללית מאז חודש נובמבר 1995. המשיבה ביקשה להכיר בה כ"מוסד חנוך" לצורך הוראת סעיף 4(א)(IV) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (ובשמה המקורי – Rates and Taxes (Exemption) Ordinance, 1938; להלן – פקודת הפטור), ולחלופין ביקשה להצהיר כי הנכסים המוחזקים על-ידיה הם בגדר "...רכוש המדינה שמוסד-מתנדב לשירות הצבור משתמש בו אך ורק לשירות הצבור...", כמשמעות המונח הזה בהוראת סעיף 5(י) לפקודת הפטור. את הבקשה, על שתי החלופות שבה, הפנתה המשיבה לממונה על מחוז תל-אביב-יפו במשרד הפנים (להלן – הממונה) במסגרת הסמכות שהיא סברה כי נתונה לו על-פי הוראת סעיף 14 לפקודת הפטור (אף שכפי שנבהיר
--- סוף עמוד 580 ---
בסוף דברינו, הסמכות להכיר ברכוש מסוים כרכוש מדינה שמוסד-מתנדב משתמש בו לשירות הציבור אינה מוקנית כלל לממונה).
בד בבד פנתה המשיבה למבקשת על-מנת שתעניק לה פטור מארנונה בהתאם להוראת סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפטור.
2. הבקשה באה לידיו של סגן הממונה, וזה החליט לדחות את בקשת הפטור מן הטעם כי הנכסים אינם בבעלותה של המשיבה; לשיטתו, הוראת סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפטור מעניקה את הפטור אך ורק לנכס המצוי בבעלותו ובהחזקתו של "מוסד חנוך". סגן הממונה לא התייחס לשאלה האחרת שהופנתה אליו על-ידי המשיבה, לאמור: האם ראוי לראות בנכסים האלה רכוש שמוסד-מתנדב משתמש בו? בעניין אחרון זה בחר סגן הממונה להפנות את המשיבה למינהל הכספים והתקציבים במשרד הפנים לקבלת אישור מתאים כי אכן משמשת היא כמוסד מסוג זה, הזכאי לפטור לפי הוראת סעיף 5(י) לפקודת הפטור.
הבקשה שהפנתה המשיבה למבקשת נדחתה אף היא אם כי מטעם אחר והוא כי המשיבה איננה "מוסד חנוך" כלל, כמשמעו בסעיף 4(א)(IV) לפקודת הפטור.
המשיבה ערערה על החלטת סגן הממונה בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. טענתה המקדמית הייתה כי על-פי הוראת סעיף 14 לפקודת הפטור, נתונה הסמכות להכריע בבקשתה לממונה ולא לסגנו. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ג' קלינג) דחה טענה זו, בין היתר כיוון "...שסגן הממונה לא החליט בדבר המצריך שיקול דעת".