3. בפועל עמדו בפני בית-המשפט המחוזי שתי שאלות מרכזיות הנוגעות לפטור לפי סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפטור: האחת – האם הבעלות בנכס היא תנאי למתן הפטור, לפי הוראת סעיף 4(א)(IV)? והאחרת – האם באה המשיבה בגדר "מוסד חנוך", כנדרש באותה הוראה? באשר לשאלה הראשונה הגיע בית-המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי בעלות והחזקה בנכס הינם תנאים חלופיים למתן הפטור, ועל-כן די בכך כי המשיבה החזיקה בנכסים כדי לקיים את התנאי הבסיסי לקבלת הפטור מארנונה כללית. לגבי השאלה האחרת קבע בית-המשפט המחוזי כי המשיבה היא "מוסד חינוך". בית-המשפט המחוזי דחה את ההבחנה שהעלתה המבקשת, ולפיה יש להבחין בין "מוסד חינוך" – שיוענק לו הפטור מתשלום ארנונה כללית – לבין "מוסד הוראה" – שיימנע ממנו הפטור. חרף זאת לא התקבל ערעור המשיבה במלואו, הואיל ותנאי לזכאות לפטור הוא כי המבקשת אינה משתמשת בנכסים להפקת רווח כספי, ועניין זה טרם
--- סוף עמוד 581 ---
התברר על-ידי הממונה. לפיכך החזיר בית-המשפט המחוזי את הדיון בשאלה זו לממונה.
4. כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הוגשו בקשת רשות הערעור וכן ערעור מטעם המשיבה 2 – מדינת ישראל – שצורפה להליך בפנינו. הבקשה למתן רשות ערעור נענתה בהחלטתנו מיום 12.6.2001. המבקשת סבורה כי יש לראות בתנאי הבעלות תנאי הכרחי לבחינת זכאותו של נישום לקבלת פטור מתשלום ארנונה כללית. לעניין זה נסמכת המבקשת על לשונה של הוראת סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפטור, שלשיטתה היא בהירה ומפורשת. המבקשת מציינת כי אף שהחוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 8) (ביטול ארנונת רכוש), תשכ"ח-1968 (להלן – החוק לביטול ארנונת הרכוש), בסעיף 17 שבו, ערך שינויים בהוראות פקודת הפטור לאחר ביטול ארנונת הרכוש, לא הושמט תנאי הבעלות והושאר על-כנו. לפיכך, כך גורסת המבקשת, כוונת המחוקק הייתה ונשארה כי תנאי למתן הפטור הוא היות מבקש הפטור בעלים של הנכס.
המשיבה 2 סבורה, כמו המבקשת, כי דרישות הבעלות והחזקה הן דרישות מצטברות. עוד היא סבורה כי טעה בית-המשפט המחוזי כאשר החליט לדון, לגופו של עניין, בשאלה אם המשיבה הינה "מוסד חנוך", משום ששאלה זו לא נדונה כלל על-ידי הממונה, ולפיכך גם לא הייתה נתונה, מלכתחילה, להכרעה בערעור בפני בית-המשפט המחוזי. לדעתה של המשיבה 2, אף אם נלך לשיטתו של בית-המשפט המחוזי ונאמר כי המשיבה באה בגדר "מוסד חנוך", אין בכך בלבד כדי להועיל לה, משום שהפטור מארנונה אינו ניתן ל"מוסד חנוך" בתור שכזה, כי אם אך ורק בהקשר מיוחד של רשימת הפעילויות המנויות בסעיפים 4(א)(IV)(א) עד 4(א)(IV)(ג) – שהיא רשימה סגורה. הואיל ופועלה של המשיבה, כך לדעת המשיבה 2, אינו בא בגדר אחת מן הפעילויות הנזכרות באותם סעיפים, אין היא זכאית לפטור.