"סמכותו של ממונה על מחוז להחליט מתי חלה הפקודה
14. כל שאלה באם איזו עדה היא עדה דתית או אם איזה מוסד הוא מוסד דתי או אם איזו אגודה היא אגודת צדקה או אם איזה מוסד הוא מוסד חנוך יחליט בה הממונה על המחוז שבו נמצא הנכס אשר ביחס אליו נתבעים הפטורין ע"י אותה עדה או אותו מוסד דתי או אותה אגודת צדקה או אותו מוסד חנוך".
על-פי הוראה זו, מי שמבקש לקבל פטור מתשלום ארנונה בהיותו עדה דתית או מוסד דתי או אגודת צדקה או מוסד חינוך, יפנה תחילה בבקשה לממונה על המחוז במשרד הפנים שיקבע אם זכאי הוא לקבלת פטור. אם תהא תשובתו של הממונה שלילית רשאי המבקש לערער לבית-המשפט המחוזי בתוך שלושה חודשים מיום מתן ההחלטה (הוראת סעיף 15 לפקודת הפטור). מכל מקום, רק לאחר שמבקש הפטור הוכר כאחד מן הגופים הנזכרים בהוראת סעיף 4 לפקודת הפטור, יוכל הוא לפנות למנהל הארנונה בעירייה על-מנת שיקבע אם נתקיימו בעניינו יתר התנאים לשם קבלת פטור. אם כן, זוהי הדרך הדיונית הנוהגת לשם קבלת פטור לפי הוראת סעיף 4.
--- סוף עמוד 586 ---
במקרה דנן מנהל הארנונה של המבקשת דחה את בקשת המשיבה לקבלת פטור משום שאינה "מוסד חנוך". בכך הוא טעה. הסמכות להכריע בשאלה זו נתונה, מכוח הוראת סעיף 14, לממונה ולא למנהל הארנונה. המשיבה מצדה פנתה לממונה כדי שיחליט, בין השאר, אם נכסיה הינם בגדר "...רכוש המדינה שמוסד-מתנדב לשירות הצבור משתמש בו אך ורק לשירות הצבור...", כמשמעות המונח הזה בהוראת סעיף 5(י) לפקודת הפטור. דא עקא, שהוראה זו קובעת כי את הבקשה יש להפנות לשר הפנים, וממילא פעל סגן הממונה כראוי כשלא התייחס לטענה זו של המשיבה. על-כן נותר לדון בשאלה מהי הערכאה המוסמכת שאליה ראוי להחזיר את הדיון לצורך השלמת בדיקת הזכאות לפטור. בית-משפט קמא החליט להשיב לממונה את הדיון בשאלה אם המשיבה משתמשת בנכסיה לשם הפקת רווחים כספיים. הוראה זו יש לתקן. אין בהוראת סעיף 14 לפקודת הפטור להעניק סמכות זו לממונה, והיא נתונה להכרעתו של מנהל הארנונה. הממונה, מצדו, רשאי להחליט בשאלה אם באה המשיבה בגדר "מוסד חנוך".
לפיכך יש לדחות את הערעורים ככל שהם נוגעים לפרשנות המילים "בעלות והחזקה" שבסעיף 4(א)(IV) לפקודת הפטור. בשלב זה יש להחזיר את הדיון לממונה על-מנת שייתן דעתו על השאלה אם באה המשיבה בגדר "מוסד חנוך" כמשמעותו בהוראת סעיף 4 לפקודת הפטור. אם יחליט על כך בחיוב, ורק אז, יבדוק מנהל הארנונה אם נתקיימו יתר תנאי הפטור.