8. תכליתו של הפטור הקבוע בסעיף 4(א)(IV) היא לשחרר מנטל הארנונה מוסד חינוך ללא כוונת רווח המשתמש בנכס שבידיו לאחד מן הצרכים המנויים בסעיף. זהו פטור המוענק בשל אופי הפעילות בנכס ("נשוא המס"). משכך, אין נפקות לשאלה מיהו הבעלים בנכס. פרשנות המביאה למתן הפטור מארנונה כללית רק למוסד חינוך שהוא בעליו ומחזיקו של הנכס, תחטיא אפוא את מטרת הפטור ואת הגיונו ותעמוד בסתירה לעובדה כי שאלת הבעלות שוב אינה רלוונטית לעצם החיוב – וממילא גם לא לפטור – משבוטלה ארנונת הרכוש. הדרישה לבעלות תביא לכך שהוראת הפטור תופעל באופן בלתי שווה בעניינם של נישומים שווים. אכן, לא מצאתי טעם ראוי להבחנה – לעניין הפטור שבסעיף 4(א)(IV) – בין מי שמחזיק בנכס לבין מי שהוא מחזיקו ובעליו של הנכס. בענייננו זוהי הבחנה ללא שוני. העובדה כי נישום מסוים הוא גם בעליו של הנכס אין לה, ככלל, נפקות לעניין הטלת החיוב בארנונה כללית, ואין לה חשיבות לעניין הפטור לאור הגיונו. אלה כאלה זכאים לפטור שבסעיף 4. בעניין זה צדק בית-המשפט המחוזי.
9. יכולנו לסיים את הדיון כאן ולהשיב את הדיון לערכאה המתאימה (לעניין זה עוד נשוב) על-מנת שתיבחן שם השאלה אם מתקיימים יתר תנאי הפטור, אולם ראויה לכאן הערה זו: הגופים השיפוטיים והמעין-שיפוטיים שדנו בשאלות שבמחלוקת עסקו במה שלא היו צריכים לדון בו ונמנעו בחלקם מלהכריע בשאלות שבגדר סמכותם. קושי זה נבע גם מבחירתה של המשיבה לפנות במקביל הן למנהל הארנונה הן לממונה. בית-
--- סוף עמוד 585 ---
המשפט המחוזי קבע כי המשיבה הינה "מוסד חנוך", כמשמעותן של המילים "educational institution" המופיעות בנוסח המקורי, המחייב, של פקודת הפטור. המשיבה 2 סבורה, ובצדק, כי בית-המשפט המחוזי הקדים את המאוחר כשדן בשאלה זו טרם שהתקבלה החלטה של הממונה בעניין זה (כיוון שסגן הממונה קבע כי לא התקיים תנאי הבעלות, ממילא לא בדק את מעמד המשיבה כ"מוסד חנוך"). לטענה זו מצטרפת המבקשת. טענה זו מקובלת עליי, ומן הראוי אפוא כי הממונה יקדים וידון גם בשאלה זו.
10. ראוי להעיר עוד באשר להליך שיש לנקוט בבקשה לקבלת פטור מארנונה לפי הוראת סעיף 4 לפקודת הפטור: הארנונה הכללית מוטלת מדי שנת כספים על-ידי ה"מועצה", כהגדרתה בסעיף 7 לחוק ההסדרים בשנת 1992. מכיוון שכך, מובן מאליו כי מנהל הארנונה בעירייה הוא זה שצריך לקבוע, לבקשת המחזיק בנכס, כי התקיימו בעניינו התנאים לקבלת פטור מתשלום הארנונה. ברם הוראת סעיף 14 לפקודת הפטור היא חריג לכלל האמור בקובעה כי דבר התקיימותו של תנאי מסוים מהתנאים לקבלת הפטור מארנונה יוכרע על-ידי גורם אחר ולא על-ידי מנהל הארנונה בעירייה. וכך קבוע בסעיף 14: