--- סוף עמוד 583 ---
(a) the municipal property rate, general rate and education rate shall not be levied in respect of any building or occupied land of which:
...
(iv) any educational institution is the owner and occupier, provided that such building or occupied land is used by such educational institution either as: –
(A) a kindergarten, school, seminary or professional school, or
(B) a blind, dumb or deaf institution, or
(C) a public library;
Provided that no exemption shall be granted in respect of any building or occupied land of which… educational institution is the owner and occupier if such building or occupied land is used by… institution for any purpose the object of which is to derive pecuniary profit”
למעשה, על-מנת שיוענק הפטור מתשלום ארנונה כללית מכוח סעיף 4(א)(IV) האמור, צריך שיתקיימו על-פי לשון החוק ארבעה תנאים מצטברים: ראשית – כי מדובר ב"מוסד חנוך" (“educational institution”); שנית – כי הבעלות וההחזקה בנכס שלגביו נתבקש הפטור מארנונה הן בידי מוסד החינוך (“owner and occupier”); שלישית – כי הנכס משמש את מוסד החינוך לאחת מן המטרות שמנויות בסעיפים 4(א)(IV)(א) עד 4(א)(IV)(ג); רביעית – כי הפטור אינו מוענק לנכס שהשימוש בו הוא לשם הפקת רווח כספי.
7. בית-המשפט המחוזי קבע כאמור כי המילים "הבעלות והחזקה" שבסעיף 4(א)(IV) הנ"ל דוברות בתנאים חלופיים על-אף וי"ו החיבור הקושרת בין שתי המילים. נראה כי אכן זו המסקנה המתבקשת, הואיל והפרשנות המוצעת על-ידי המבקשת והמשיבה 2 כאילו המדובר בתנאים מצטברים, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו והגיונו של הפטור (לפרשנות וי"ו החיבור כ-"או" ראו: דברי השופט י' כהן בבג"ץ 157/63 בוקסבאום נ' שר-האוצר [2], בעמ' 124; דברי השופט מני בע"א 685/74 ברזניצקי נ' בן-יוסף [3], בעמ' 105; דברי השופט אגרנט בע"פ 176/71 ברוך נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 674).
--- סוף עמוד 584 ---
עובר לשנת 1968 התייחסו כאמור הפטורים שהוענקו לפי פקודת הפטור לשני סוגי הארנונות, קרי ארנונת הרכוש והארנונה הכללית, לפיכך היה טעם להיזקק לדרישת הבעלות ולקביעת קיום הבעלות כתנאי לקבלת הפטור מארנונת הרכוש, שהרי בעל הנכס הוא שחב בארנונה זו. אלא שבשנת 1968 השתנה המצב המשפטי ונתבטלה ארנונת הרכוש. מכאן ואילך מתייחסים הפטורים לארנונה הכללית בלבד (ראו התיקון שנקבע בסעיף 17(3) לחוק לביטול ארנונת הרכוש). המחוקק שינה, בסעיף 17 לחוק לביטול ארנונת הרכוש, בין היתר, את נוסח סעיף 4 לפקודת הפטור וקבע כי הפטור מתייחס לארנונה כללית בלבד, אלא שהוא לא השלים את מלאכתו ולא השמיט את תנאי הבעלות מדרישות מתן הפטור. מחדל זה טעון תיקון על-ידי המחוקק, שהרי אין זה סביר כי הפטור מארנונה כללית יותנה בתנאים שאינם צריכים עוד לעצם הטלתו (ראו ה' רוסטוביץ, פ' גלעד, מ' וקנין, נ' לב ארנונה עירונית (כרך א) [5], בעמ' 253-249, 615). ועד שיתוקן ראוי לפרש את החוק בדרך שתהלום את תכליתו. ודוק, הגדרת המונח "בעל" שבסעיף 1 לפקודת העיריות לא בוטלה בשנת 1968, הואיל והיא משמשת לא רק את עניין הארנונה אלא גם עניינים אחרים, כגון היטלי פיתוח והיטל השבחה.