41. ביהמ"ש המחוזי הוסיף וקבע כי לא היה צורך בצו שיפוטי להסרת הפרסום כתנאי להסרה ע"י גוגל. אולם, ביהמ"ש לא מוצא לפרט נימוקי ביהמ"ש המחוזי בעניין זה, או בסוגית הפיצוי, שכן ממילא הגיע למסקנה כי העובדות שלפניו אינן נכנסות לגדר אותו "מקרה מובהק שבו היה ברור כי הפרסום המעוול מקורו בטעות. תוכנו שגוי בעליל והוא מעוול כלפי" התובע.
42. כאמור לעיל, בפרסום, נשוא המחלוקת יוחסו לתובע, כפי שפורט קודם לכן, מעשים חמורים ביותר שהתרחשו לכאורה באירוע מסוים, כאשר יוצרת תוכן הפרסום, הייתה לכאורה כבת 18.
43. התובע פנה אל הנתבעת ביום 11.12.17 וביקש להסיר ההפניות לשמונה פרסומים. הנתבעת השיבה לתובע ביום 21.12.17 כי עליו לפתור המחלוקת עם המפרסמים, ובמידה והתכנים יוסרו על ידם (בין אם מרצונם ובין מכח צו שיפוטי שיורה להם להסיר) ממילא הדבר ישתקף בתוצאות החיפוש. הנתבעת טענה כי כתובת אחת מתוך השמונה כלל לא אותרה.
44. בחודש מרץ 2018 הוגשה התביעה, וביהמ"ש נתן תוקף של החלטה ביום 24.12.18 להסכמת הצדדים לפיה התובע יפנה לאתרים השונים ויודיע להם כי עומדת להם האפשרות לנמק מדוע לא יוסרו הפרסומים, וככל שלא יתנגדו, ההפניות יוסרו.
45. חלק מהאתרים הסירו הפרסומים, ולגבי חלק שלא התנגדו, ביהמ"ש נתן צו ביום 18.3.19 להסרה והנתבעת הודיעה כי הסירה ההפניה לפרסומים, למעט לפרסום בטוויטר שכן זו הודיעה כי היא מתנגדת להסרה. בשלב זה התברר שבין הצדדים נפלה מחלוקת לגבי היקף תחולת ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין. התובע טען שעל הנתבעת להסיר הגישה לפרסומים ביחס לכל כתובות המשתמשים בעולם והנתבעת טענה כי התחייבה להסיר פרסומים ביחס לכתובות ישראליות בלבד.
46. התובע הבהיר ביום 2.6.19 כי הודעתו על עמידתו על המשך ניהול ההליך נוגעת "רק בעניין היקף ההסרה של הפרסומים" לגביהם ביהמ"ש נתן צו להסרה ביום 18.3.19.
47. לנוכח עמדת ביהמ"ש כי ההבהרה מחייבת תיקון כתב התביעה, התובע ביקש לתקן כתב התביעה וביהמ"ש התיר התיקון. התובע הגיש ביום 3.10.19 כתב תביעה מתוקן בו ביקש מביהמ"ש לקבוע כי על הנתבעת להסיר 16 הפניות לאתרים שונים ביחס לכל המשתמשים בעולם.
48. הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן כי הבקשה ביחס ל - 10 מתוך 16 ההפניות הינן בקשות חדשות ולכן ממילא אין לה אחריות נזיקית בגין עשרה פרסומים אלה. עוד טענה כי מילאה חלקה על פי ההסכם והסירה ההפניה לפרסומים נשוא כתב התביעה, למעט הפרסום בטוויטר, לגבי כתובות של משתמשים ישראליים. הנתבעת חזרה על הטענה בכתב ההגנה המקורי לפיה אינה הכתובת לתביעת התובע.