126. מסעיף 49 לסיכומיו התובע הפנה לפסק דין קנדי נוסף. אולם, התובע מתייחס בסיכומיו לצו חסימת אתר ולא לסוגיה כאן. בסעיף 53 לסיכומיו, התובע מסתמך על פסק דין של האיחוד האירופי בעניין פייסבוק. אולם, עניינה של רשת חברתית, שונה מעניינה של מפעילת מנוע חיפוש. כמו כן, ראו ההפניה של הנתבעת בסעיף 104 לכתב ההגנה המתוקן, ובסעיף 23 לסיכומיה, לפסק הדין של בית הדין לצדק של האיחוד האירופי שהגביל החובה להסרת ההפניה לאיחוד האירופי בלבד, בין היתר על יסוד ההבדלים בין שיטות המשפט השונות.
127. מסעיף 54 לסיכומיו, התובע מסתמך על עניין קרלטון. אולם, ביהמ"ש דוחה ההסתמכות על פסק דין שנוגע להזמנת מהמרים בישראל לעשות שימוש בשרתים שנמצאים בחו"ל באופן שמקים עבירה, לגבי הסוגיה כאן.
128. לנוכח האמור לעיל, ביהמ"ש דוחה טענת התובע כי יש מגמה ברורה בפסיקה בישראל, או בעולם, התומכת בעמדתו, שלא לומר, הוכח שהמגמה היא הפוכה.
129. טעמים נוספים לדחיית בקשת התובע הוא ההבדל בין דיני לשון הרע בשיטות משפט שונות ולעניין זה ראו האמור בסעיף 83 לכתב ההגנה המתוקן ובסעיף 16 לסיכומי הנתבעת וכן האפשרות שהעלתה הנתבעת בסעיף 93 לכתב ההגנה המתוקן בדבר פסיקות סותרות של בימ"ש בישראל ובימ"ש זר. לעניין זה ראו ההפניה בסעיף 103.2 לכתב ההגנה המתוקן לפסיקות סותרות בעניין אקווסטק הנזכר לעיל בין ביהמ"ש בקנדה ובין ביהמ"ש בארה"ב.
130. קושי נוסף שעומד לתובע לרועץ, היא העובדה שהתובע מבקש להסיר ההפניה לפרסומים זרים ללא שצרף אותם כנתבעים. כאמור לעיל, התובע טען בסעיף 14 לכתב התביעה המתוקן, כי אתר "תיקון עולם" אינו מזכיר את פרטי בעליו, כתובת למסירת דואר, מספר פקס וכיוצ"ב וכי מדובר באתר חובבני היושב על פלטפורמה חינמית של וורדפרס ולכן לא ניתן לקים עמו שיח.
131. הנתבעת טענה בסעיף 6 לסיכומיה כי הטענה של התובע כי לא ניתן לאתר המפרסמים של הפרסומים אליהם מפנים שני הקישורים בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן, דהיינו, אתר "תיקון עולם" אינה אמת.
132. הנתבעת טענה כי היא הוכיחה בתצהירה שפרטיו של המפרסם סילברסטיין, מפורסמים באתר ובכלל כך כתובת למשלוח דואר לאתר, מספר טלפון וכלי מקוון באמצעותו ניתן לפנות לאתר ומר סילברסטיין נתבע בעבר בישראל. כמו כן, טענה כי ב"כ התובע ייצג בהליכים נגד פלטפורמת וורדפרס, בהם נציג הפלטפורמה התייצב בהליך.
133. ביהמ"ש קבע קודם לכן בפסק הדין, כי לצורך הטלת אחריות נזיקית בגין הפרסומים על ידי הוכחת הטענה כי הפרסום כוזב, היה על התובע לבקש להמציא כתב התביעה למפרסמים הזרים אל מחוץ לתחום. לעניין זה ראו ההחלטה בדבר מחיקת הבקשה נגד טוויטר מיום 12.5.19 עקב אי צרופה כנתבעת. לעניין הסרת ההפניות לפרסומים לגבי כתובות ישראליות, ביהמ"ש הסתפק בהסדר דיוני בין התובע והנתבעת ויתכן שאף היה כופה על הנתבעת הסרת הפרסומים אם הייתה מתנגדת.