120. אם ביהמ"ש יאמץ גישה יומרנית זו, לא יהיה בידי הרשויות בישראל להלין בעתיד אם הנתבעת תכבד צו של בימ"ש במדינה עוינת לישראל, שיורה לה להסיר כל פרסום שאינו תואם את גישתה העוינת של אותה מדינה לישראל ביחס לכל המשתמשים במרשתת בעולם ולאו דווקא למשתמשים באותה מדינה.
121. דוגמא נוספת ועכשווית לקושי בגישת התובע ניתן למצוא במחלוקת לגבי אחריותם של אזרחי מדינה אירופית לשואת העם היהודי בתחום אותה מדינה עקב חקיקה באותה מדינה שאוסרת פרסומים הנוגדים אותה חקיקה. אם בימ"ש באותה מדינה יורה לנתבעת להסיר הגישה לכל הפרסומים שעומדים בניגוד לאותה חקיקה, בכל העולם, והנתבעת תציית, יהיה קושי ליישב בין החלת פסקי דין של בימ"ש בישראל על כל הכתובות של המשתמשים בעולם ובין ההתנגדות להחלת דין דומה ביחס לפסקי הדין של אותה מדינה זרה.
122. כאן המקום לציין שהמחוקק הישראלי מצא לנכון בעניינים מסוימים וחריגים להחיל הדין הישראלי בדיעבד ובאופן שחל בכל מקום בעולם. אולם, אלה עניינים יוצאי דופן וחריגים, והחריג מלמד על הכלל לפיו ביהמ"ש לא יכפה על תאגיד בינלאומי להחיל החלטותיו של בימ"ש ישראלי לגבי עולם ומלואו. כמו כן, בהעדר הסמכה מפורשת של המחוקק, כפי שמצא לנכון להסמיך באותה חקיקה מיוחדת, לבטח אין מקום להחיל פסיקות בימ"ש בישראל על תאגידים בינלאומיים בחקיקה שיפוטית גורפת שתבוא לידי ביטוי לא רק בישראל, אלא בעולם כולו.
123. כמו כן, לענייננו, לתובע אמנם זיקה ברורה לישראל, אולם המעשים המיוחסים לו ארעו לכאורה חוץ לישראל.
124. התובע טען שעמדתו תואמת הפסיקה בישראל ובעולם. התובע הפנה בסעיף 45 לסיכומיו להחלטה בסעד זמני בתא 18796-07-16 צרפתי נ' גוגל [פורסם בנבו] שנתן בימ"ש השלום ע"י כבוד השופטת אושרי פרוסט כתוארה דאז ביום 25.6.17. הנתבעת טענה בסעיף 23 לסיכומיה שההחלטה בוטלה לאחר מכן בפסק דין שנתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים. כמו כן, החלטה של בימ"ש השלום אינה מחייבת מותב זה לעניין פסק דין זה ולבטח לא החלטה בסעד זמני.
125. כמו כן, התובע הפנה מסעיף 46 לסיכומיו לפסק דין של בימ"ש בקנדה וטען שביהמ"ש הקנדי חייב הנתבעת בעניין אקווסטק להסיר הפניה לפרסומים נשוא התביעה שם בכל רחבי העולם. הנתבעת טענה החל מסעיף 103 לכתב ההגנה המתוקן ובסעיף 23 לסיכומיה, כי מדובר בהחלטה חריגה לגבי נסיבות שונות מאד שלא נוגעת לחופש הביטוי, אלא למניעת הפצה לא חוקית של סחורה והפנתה לפסק דין קנדי אחר בתביעת לשון הרע שסרב ליתן צו הסרה גלובאלי. כמו כן, ממילא פסק דין קנדי אינו מחייב בימ"ש זה. הדברים יפים גם לגבי החלטת וועדה לאומית למידע בצרפת, אליה הפנה התובע בסעיף 48 לסיכומיו.