111. לעניין האחריות הנזיקית, ביהמ"ש אימץ המבחן הדווקני שנקבע בהלכת סביר ודחה התביעה הנזיקית בעניין אחריות הנתבעת, כבעלת ומפעילת מנוע חיפוש במרשתת, לגרימת עוולה ע"י הפניה לפרסום, עד מתן הכרעה שיפוטית בתביעת מי שטוען כי הפרסום מכפיש. זאת, מכיוון שמצא שהנתבעת עומדת בנסיבות הנוגעות למחלוקת כאן בכלל שנקבע בפסק הדין בעניין סביר לעניין חיובה באחריות נזיקית.
112. לאחר מכן, לעניין הדרישה להסרת ההפניה לפרסום, ביהמ"ש איזן בין זכות התובע לשם טוב ובין זכות הציבור לגישה למידע, ונתן תוקף של החלטה ולאחר מכן בפסק דין זה, תוקף של פסק דין, להסדר בין הצדדים בדבר הסרת ההפניה לפרסומים ביחס למשתמשים בעלי כתובות בישראל, ללא צורך בהכרעה אם הפרסום כוזב.
113. באותו אופן, על ביהמ"ש לנהוג בריסון ובמתינות לעניין אופן הסרת הפרסומים ממנוע החיפוש של הנתבעת.
114. התובע טען מסעיף 42 לסיכומיו כי טענת הנתבעת לגבי הסרת הפניה לפרסומים לכתובות ישראליות "סתומה ואינה ברורה" והעלה אפשרויות שונות לפרשנות עמדת הנתבעת. אולם, טענה זו אינה נכונה ולעניין זה ראו סעיף 13 לתצהיר הנתבעת.
115. התובע טען שאין בכך די שכן ניתן לצפות בתכנים גם בעת גלישה במרשתת בישראל.
116. התובע לא העמיד מומחה מטעמו כדי לבסס הטענה לעניין האופן בו ניתן בישראל לעיין בפרסומים שנחסמו במרשתת ביחס לכתובות ישראליות והיקף השימוש בתוכנות המאפשרות לצפות בתכנים גם בעת גלישה במרשתת בישראל. די היה בכך כדי לדחות את הבקשה בעניין זה להסיר באופן גורף הגישה ביחס לכל הגולשים במרשתת בעולם.
117. כאן המקום לציין שלצורך עריכת האיזון בין הערכים השונים, יש חשיבות רבה לבדיקת טענת התובע לגבי היקף הגישה של משתמשים בשירותי הנתבעת בישראל למידע שזמין לכתובות שאינן בישראל. אם מדובר במספר שולי עד זניח של משתמשים, אזי אין מקום בגלל פגיעה מצומצמת זו, להעדיף עניינו של התובע לקבל תרופה מלאה וגורפת שתחול כלפי כל העולם. הנתבעת הפנתה בסעיף 21 לסיכומיה לכך שהתובע אישר בחקירתו שטענתו בדבר חשיפה לישראלים רבים היא "סברה".
118. בסעיף 44 לסיכומיו, התובע למד מהודעת היועץ המשפטי לממשלה, כי לא יביא עמדתו בסוגיה כי "מדינת ישראל אינה סבורה שיש לביהמ"ש בעיית סמכות החודרת לריבונות זרה". אולם, היועץ המשפטי לממשלה לא קבע המיוחס לו ע"י התובע, אלא בחר שלא להביא עמדתו.
119. על אף שהיועץ המשפטי לממשלה בחר שלא ליתן עמדתו בסוגיה, קל להבין את ההשלכות החמורות שעלולות להיות להתיימרות בימ"ש בישראל לחייב הנתבעת לפעול בהתאם להוראותיו ביחס לכל הגולשים במרשתת בעולם.