--- סוף עמוד 32 ---
מחזיק, למשל, ב-20% בלבד, אולם בשל העובדה שהוא עתיר-זכויות במינויים השונים ובהכוונת פעילות החברה - ייחשב לבעל שליטה. סיכומם של דברים, לא השוואה שטחית בין בעל מניות אחד למשנהו היא המובילה למסקנה האם מדובר בבעל שליטה אם לאו, אלא הכרעה אינדיווידואלית בכל בעל מניות בנפרד, בהתאם להיבטי "שליטתו" הוא.
ב. שנית, גם מבחינה מהותית אין בטענה ממש. יישומם של הדברים למקרה דנן מצביע באופן חד-משמעי על כך שגורביץ לא עתיד היה לרכוש שליטה באמצעות הנפקת המניות שעל הפרק - ועל כך הרחבתי בפסקות הקודמות.
ג. שלישית, כפי שקבעתי, מול התובעות לא עמד בעל מניות מהותי, ואילו אם גורביץ ירכוש את המניות יעמדו לפניו בעל שליטה ובעל מניות מהותי נוסף.
"העובדות היבשות" מעידות באופן חד-משמעי כי גורביץ לא קנה שליטה בחברה. ראשית, הוא זכה למינוי של דירקטור אחד בלבד בדירקטוריון, וגם זאת עד לאסיפה הכללית הקרובה (זאת, בעוד שהתובעות ביקשו כזכור למנות שלושה דירקטורים מכוח אחזקותיהן); שנית, גורביץ רכש מניות בחברה שהוא אינו בעל השליטה היחיד בה. הוא מתמודד כזכור מול בעל שליטה נוסף (התובעות). "משקל" אחזקותיו יורד באופן טבעי, לנוכח ה"אופוזיציה" החזקה המצויה מולו בדמות בעלי המניות אלו. קיומה של אופוזיציה חזקה זו משמיט גם את הקרקע תחת הטענה כי גורביץ יהיה לאחר הקצאת המניות בעל שליטה הואיל והוא יהיה בעל המניות הגדול ביותר.
בנסיבות אחרות, לולא הייתה קיימת קבוצת ייני ולולא היה הדירקטוריון מטיל על גורביץ את ההגבלות שהטיל עליו, הייתי כנראה קובע כי העסקה היא אכן עסקה לרכישת שליטה, אולם אמירה זו היא תיאורטית לאור המצב העובדתי שהיה קיים בעת שאושרה העסקה, ובוודאי שהוא תיאורטי היום, לנוכח העובדה שבינתיים החליפה קבוצת ייני את כל חברי הדירקטוריון שאינם דח"צים.
סיכומו של דבר: שוכנעתי כי לא נכללה בעסקת גורביץ גם רכישת שליטה, בניגוד לטענות התובעות.
בהיעדר העברת השליטה, האם הייתה חובה להביא את העסקה לאישור אסיפת בעלי המניות
לאחר שקבעתי שגורביץ לא רכש שליטה, נותר לבחון אם בכל זאת היה על דירקטוריון החברה להביא את העסקה לאישורה של האספה הכללית.
שני סוגי עסקאות, הרלוונטיים לעניינינו - לגישת התובעות - טעונים אישור האספה הכללית: עסקה שבאישורה היו נגועים רוב הדירקטורים בעניין אישי (סעיף 278(ג) לחוק החברות
--- סוף עמוד 33 ---