ת. באיזה שהיא צורה. מה השאלה?
--- סוף עמוד 37 ---
ש. היא העסיקה אותך הייתה בין השיקולים שלקחת בחשבון לקחת החלטה כזו או אחרת, לקבוע מתווה לבחור מתווה.
ת. לא. ממש לא. העמדה שלי בדירקטוריון, המשך כהונתי בדירקטוריון לא היווה שום בסיס להחלטה שקיבלנו, הבסיס היחיד היה האם זו עסקה טובה או לא עסקה טובה לחברה. אני אומר היום שזו עסקה נהדרת, ללא מצגים ללא שיפויים, והיום אני מחוץ לחברה והכל בסדר."
טענה נוספת שהעלה ייני ב"תצהיר המשלים" מטעם התובעות הייתה כי מפרוטוקול הדיון של ישיבת הדירקטוריון מיום 20.2.2012 עולה כי לחברי הדירקטוריון (שאינם דח"צים) היו דרישות לקבל בונוסים מקופת החברה, והדבר יצר תמריץ מבחינתם לתמוך בעסקת גורביץ שהבהיר כי לא יחליפם. כך, לטענת התובעות, הבינו הדירקטורים שלוּ יתמנה ייני או מי מטעמו לדירקטוריון החברה על חשבונם, הרי שהסיכוי שיקבלו את הבונוסים המיוחלים יפחת משמעותית. אזכיר כי הנתבעות טענו להרחבת חזית בסוגיה זו - אולם נוכח העובדה שהעובדות התגלו במהלך גילוי המסמכים המאוחר בתיק, ונוכח העובדה שהוגש תצהירו של גולדמן על מנת להתמודד עם הטענה, מצאתי לנכון לדון בטענה לגופה.
אולם, לאחר שקראתי את פרוטוקול הדיון של ישיבת הדירקטוריון מיום 20.2.2012, את תצהירו של גולדמן, ולאחר שגולדמן נחקר בבית המשפט על ידי ב"כ התובעות, שוכנעתי כי לא רק שלטענה זו אין אחיזה במציאות, אלא שהיא אפילו חסרת הגיון לנוכח התנהלות הדירקטורים. אסביר:
א. אמת, חברי הדירקטוריון (שאינם דח"צים) ביקשו כי יאושר לכל אחד מהם בונוס בגובה 1%, אולם היה זה משווי עסקת סינרון ולא מעסקת גורביץ.
ב. אייל וברמן סברו כי מדובר בתמורה ראויה למאמצים שהשקיעו על מנת להוציא את העסקה לפועל, ובהתחשב בעובדה כי לא קיבלו מעולם תגמול על תפקודם בדירקטוריון החברה.
ג. גם במקרה זה עמדו הדח"צים על המשמר לטובתה של החברה. כך, סירבו גולדמן וגרינבוים לאשר את הבונוס האמור. בדיון שהתקיים בוועדת ביקורת בזמן ההפסקה במהלך ישיבת הדירקטוריון מיום 20.2.2012 לא הגיעו הדח"צים להסכמה באשר לבונוס. אולם, הם הבהירו ליתר הדירקטורים כי לעמדתם, אין מקום לבונוס שיעלה על 1% מהתמורה בגין עסקת סינרון, לשלושתם ביחד (דהיינו, לא יותר משליש אחוז לכל דירקטור).
בחקירתו, נשאל גולדמן באשר לעניין זה. מפאת חשיבות דבריו לענייננו - אביאם במלואם (פרוטוקול מיום 26.6.2012, עמ' 71, ש' 22 עד עמ' 72, ש' 11):