--- סוף עמוד 13 ---
ההנמקה מופרת, יש בה אפוא כדי לאפשר זכות ערעור אפקטיבית וכן כדי לתרום למראית פני הצדק ולתחושה של בעלי הדין כי ידה של ערכאת הערעור נמצאת על "דופק ההליך" (שני, בעמ' 82). שיקול זה נושא חשיבות בהינתן חובתו של בית המשפט לשמור על "צדק דיוני" ובכלל זה להקפיד על חובת ההנמקה בהיותה חובה ממסדר כללי הצדק הטבעי (השוו: רע"א 4540/12 שוויקי נ' שוויקי, [פורסם בנבו] פסקה 7 (11.7.2012) והאסמכתאות שם). על כן, גם בהינתן המטרות הראויות שנועד צו בתי המשפט להגשים עליהן עמדתי לעיל, אינני סבורה כי יש לאמץ גישה לפיה מקים הצו מחסום בלתי עביר מפני מתן רשות לערער גם מקום שבו ההחלטה לוקה בהיעדר הנמקה.
עם זאת, וכפי שכבר צוין חובת ההנמקה והיקפה נגזרים מנסיבותיו של כל עניין ועניין (עניין קרטה לעיל) ובהינתן העובדה כי עסקינן לכתחילה בסוגי עניינים דיוניים - ניהוליים מובהקים אשר בתי המשפט נדרשים אליהם תוך כדי ניהול ההליך העיקרי כדבר שבשגרה ובהיקפים ניכרים, מן הראוי לעצב את כלל ההתערבות בהקשר זה בזהירות על-מנת שלא נימצא מטילים על הערכאה הדיונית חובה שלא ניתן לעמוד בה. כמו כן מן הראוי להביא בחשבון בהקשר זה את יתר השיקולים אשר עמדו לכתחילה ביסוד התקנתו של צו בתי המשפט עליהם עמדתי לעיל ועל תכליתו לייעל את ניהול הדיונים ולהחישם. בהינתן מכלול השיקולים מזה ומזה אני סבורה כי יש לאפשר מתן רשות לערער בסוגי החלטות המפורטים בצו רק מקום שבו ההחלטה נושא הבקשה לוקה בהיעדר הנמקה כלשהי וזאת להבדיל מהנמקה חלקית או קצרה ותמציתית. חשוב להדגיש כי משמעותו של כלל זה היא שהצו לא יעמוד לרועץ במקרים כאלה, אך אין בו כדי לקבוע כי בכל מקרה שבו לא ניתנה הנמקה יש בהכרח הצדקה למתן רשות ערעור ועל מנת שזו תינתן יש להוסיף ולהראות כי מדובר בסוגיה שיש לה חשיבות של ממש בהליך וכי ייקשה להעמיד את פגם אי ההנמקה על תיקונו אם יידחה הערעור לסוף ההליך. כך למשל ניתן לחשוב על החלטות כגון דחיית התנגדות לשאלה המופנית לעד - אשר אי ההנמקה לא תצדיק בדרך כלל מתן רשות לערער עליהן. עוד חשוב להדגיש כי מקום שבו תסבור ערכאת הערעור כי יש מקום ליתן רשות ערעור על החלטה לא מנומקת, כאמור, הסעד היחיד אותו יוכל המבקש לקבל הוא ביטול ההחלטה והחזרתה להנמקה על-ידי הערכאה הדיונית. דומני כי כלל מצומצם זה הינו בהיר ופשוט יחסית ליישום והוא מאזן כראוי בין השיקולים הנוגדים שהוצגו בהקשר זה לעיל.