56. עוד ראוי לאזכר כי לטענת העמותה, שלא הוכחשה, בחברת "המשקם" - שהיא חברה מעורבת בבעלות משותפת של המדינה וההסתדרות הציונית המתפעלת מפעלים מוגנים - נחתם מול הסתדרות העובדים הכללית החדשה הסכם קיבוצי, המעניק לעובדי החברה שכר מינימום בשיעור 73% משכר המינימום לפי חוק (בהתבסס על סעיף 17(א) לחוק שכר מינימום הקובע שהחוק אינו חל, עם אפשרות להפחתה ל-40% משכר המינימום ככל שמדובר בעובד שדרגת נכותו גבוהה; הסכם קיבוצי מס' 222/1988 שניתן לאיתור ברשם ההסכמים הקיבוציים). עצם חתימתו של הסכם קיבוצי ביחס לזכויותיהם של עובדים עם מוגבלויות במפעלים מוגנים תומכת אף היא בכך שאין כל מניעה עקרונית להכיר בעובדי מפעל מוגן כמי שמתקיים יחס של עובד-מעסיק בינם לבין המפעל המוגן במסגרתו הם מועסקים.
כן ניתן להפנות לנספח שהוכן על ידי משרד המשפטים וצורף לדו"ח אודות יישום האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות (צורף לעמדת העמותה), במסגרתו צוינו המפעלים המוגנים תחת הכותרת "מקדמים עבודה אמתית עבור שכר אמתי - תעסוקה מוגנת" במסגרת הפרק "תכניות ופרויקטים לעידוד תעסוקה". מכאן שההתייחסות למפעלים המוגנים - לפחות במסגרת זו - היא אכן כאל עבודה כנגד שכר, ולא כאל שיקום שאינו עבודה.
57. לסיום פרק זה ראוי לציין כי מפעלים מוגנים לא הוצאו מגדרו של חוק השוויון, על אף שהוצאו במפורש (כמפורט לעיל) מגדר התקנות המאפשרות הגשת בקשה מצד מעסיק למימון התאמות. הדבר עשוי ללמד כי גם מועסקים במפעלים מוגנים הם "עובדים" הכפופים לפרק התעסוקה בחוק השוויון, והוצאו מגדר התקנות האמורות בהתחשב בכך שמעסיק במסגרת מפעל מוגן מתוקצב ממילא על ידי המדינה ולכן, בדומה לגוף ציבורי, אינו יכול לבקש מימון נוסף לביצוע התאמות הגם שהוא מחויב לבצען. גם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (לעיל ולהלן: חוק הביטוח הלאומי) לא נמצאה התייחסות
--- סוף עמוד 40 ---
קונקרטית למועסקים במפעל מוגן, הגם שביחס למשתקמים מכוח חוק המשתקמים - הבהיר המחוקק במפורש (בתקופה בה היה חוק המשתקמים בתוקף) כי משתקם כאמור נחשב כמצוי "בשיקום מקצועי" (סעיף 75(א)(3) לחוק זה) לצורך הכללתו בביטוח נפגעי עבודה, וכן קבע כי "גמול תעסוקה" המשולם למשתקם מכוח חוק המשתקמים פטור מתשלום דמי ביטוח (סעיף 350(א)(9) לחוק זה). מאידך לא נקבעו הוראות דומות ביחס למועסקים במפעל מוגן (מלבד בהנחיות פנימיות), דבר שעשוי ללמד כי מבחינת המחוקק - מדובר ב"עובדים" לכל דבר. להשלמת התמונה יוער כי בעבר הייתה התייחסות מפורשת בתקנות הביטוח הלאומי לעבודה במפעל מוגן לצורך בדיקת צמצום הכנסתו של נכה בעת קביעת הזכאות לקצבת נכות, אך מחוקק המשנה בחר לבטלה (לאזכור התקנה הרלוונטית וביטולה ראו בדב"ע (ארצי) מז/0-63 אברהם לזר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט 80 (1987); להלן: עניין לזר). בפסיקה הובהר כי גם אם קיים "מרכיב שיקומי ניכר" בעבודת הנכה, אך זו עדיין "מביאה תועלת כלכלית למפעל" - יילקח בחשבון מלוא השכר המשולם לו לצורך בדיקת צמצום השתכרותו, ולא יבוצע "נטרול" של החלק השיקומי (שם, אם כי אותו פסק-דין לא ניתן ביחס למועסק במפעל מוגן).