ברזני העיד שחלק מעובדי הלשכה (מלבדו ומלבד רונית ודאי) קיבלו תלושים מתוך הסכום של ה-15,000 ₪ ברשימה לחלוקה לנזקקים, ולא מתוך הכספים שנותרו אצל הנאשם. ברזני ורונית ודאי קיבלו תלושים, שלא מתוך ה-15,000 ₪ ברשימה לחלוקה (למשל, בעמ' 321-322). בחלק מהשנים עובדי הלשכה קיבלו תלושים רק מתוך ה-15,000 ₪, כולל ברזני (למשל, בעמ' 325-326). כלומר, מעבר לסכום הכסף שהנאשם הותיר לעצמו כמפורט לעיל, גם מתוך הסך של 15,000 ₪ בכל אחד מהמועדים, חולקו תלושים לעובדי הלשכה – כלומר תלושים שלא הגיעו לנזקקים – וזאת בהיקף של אלפי ₪ נוספים.
--- סוף עמוד 93 ---
מובן הדבר שעובדי הלשכה אינם בגדר נזקקים, וכי נותני התרומות לא התכוונו ולא העלו על דעתם שתרומתם תגיע אליהם.
בנסיבות אלה, המסקנה היא שהנאשם נטל לעצמו, וכן למקורביו, ולחלוקה לעובדי לשכתו, סך מצטבר של לפחות של 250,000 ₪, אשר לא הגיע לידי נזקקים.
130. יש לדחות את טענת הנאשם שלא ידע שהתלושים אשר מחולקים לעובדי הלשכה, הם תלושים שהגיעו מתרומות לנזקקים. ניכר שהדבר היה ברור וידוע לעובדים בלשכה, ולא ניתן היה לשגות ולסבור שמדובר בתלושים מהעירייה או מהוועד. בחקירתו השלישית, מסר הנאשם שהוא התבקש לכתוב הקדשה לוודאי, וכתב לה "חג שמח", וטען שהיא ידעה שהכסף לא הגיע מהנאשם, אלא מהתרומות שברזני גייס (ת/5ב', עמ' 63-64). בנוגע לטענה שוודאי ידעה שזה ממנו, השיב הנאשם: "ראש העיר נותן לכל העובדים, מאיפה יש לראש העיר? הוא לא קיבל דברים... כאילו כתרומה? מה הם חשבו שזה מהכיס שלי?... הם לא ידעו את זה? חזי לא ידע? רונית לא ידעה?... ". כוונתו שהדבר היה ידוע (ת/5ב', עמ' 64). המסקנה היא שאם לדברי הנאשם ודאי ידעה שהתלושים שקיבלה עם הקדשה ממנו הם מהתרומות, אזי גם הנאשם ידע על כך. מכאן, שיש לדחות את הכחשתו. הנאשם אף אישר שברזני היה זה שהכניס את התלושים למעטפות, וביקש מהנאשם לכתוב ברכה, והנאשם היה כותב "חג שמח" או "שנה טובה" (ת/5ב', עמ' 71-72). הנאשם ידע כמובן שברזני לוקח מתורמים, כגון יינות ביתן, תלושים לקראת ראש השנה ופסח, הואיל והדבר נעשה בהנחייתו. מכאן, מתבקשת שוב המסקנה שהנאשם ידע היטב שהמעטפות שהוא כותב עליהן הקדשה ומוסר לחלוקה לעובדים לקראת אותם חגים, הן מעטפות המכילות את התלושים שנתרמו עבור נזקקים. הנאשם ניסה להציג את עצמו, כאילו הוא רק עשה את הדברים לבקשתו של ברזני, וכתב על המעטפות ברכות לבקשת ברזני, וביוזמתו של ברזני (ת/5ב', עמ' 77-79). יש לדחות טענה זו. הנאשם היה ראש העירייה, וברזני היה עוזרו האישי. הנאשם לא היה עושה דברו של ברזני, אלא ברזני היה עושה דברו של הנאשם. יש לדחות מכל וכל את ניסיונו של הנאשם להפוך את היוצרות, ולהציג את הדברים כאילו הוא, ראש העירייה, עבד עבור ברזני, עוזרו האישי.