המסקנה מהאמור לעיל היא שהן הגרסה שלפיה קיבל את התלושים כהלוואה מכחלון, והן הגרסה שלפיה רכש את התלושים מכספו, ולחילופין הגרסה שאביו המנוח רכש עבורו את התלושים או קרוב משפחה שלא היה מוכן לנקוב בשמו – כל זאת מבלי שיש לו על כך קבלה או אסמכתא כלשהו, ומבלי שהביא עד כלשהו לתמוך בגרסתו, כמו כל גרסאותיו בנוגע למקור התלושים – דינן להידחות. הנאשם לא הביא שום ראייה, כגון קבלה או רישום, או עדות, לכך שרכש תלושים מכספו או שקיבל תלושים ממקור לגיטימי כלשהו, ולא הביא שום עד מטעמו שיתמוך בעדותו זו.
לפיכך, המסקנה היא שסך של 10,000 ₪ אשר נתרמו מחברת ינוב בראש השנה 2016, ובחלקם נתפסו ברכבו ובביתו ובחלקם עשה שימוש לרכישות בשופרסל – אלה תלושים שהגיעו לנאשם מהתרומות שנועדו לנזקקים, ולא מכחלון או ממקור לגיטימי אחר, והוא החזיק בהם ועשה בהם שימוש לצרכיו האישיים. כך גם תווים בסך כולל של 300 ₪ שנתפסו בכיס מכנסיו של הנאשם בתיק ספורט ברכבו, שנתרמו על-ידי חברת יינות ביתן, ובאחד מהם נעשה שימוש לרכישה בחנות מגה ספורט – הם תווים שהנאשם עשה בהם שימוש לצרכיו האישיים.
141. בכל הנוגע לתלושים שנתפסו בשולחנו של הנאשם בלשכתו – מתוך עדותו של רפ"ק שגיא חן עולה כי נתפסו תווי קנייה בלשכת ראש העירייה, במגירות שולחנו של הנאשם. מתוך דוח הפעולה שרשם (ת/58), והתלושים שנתפסו עולה שבסך הכל החזיק הנאשם בשולחנו תלושים בסך של 2,400 ₪. (ת/59 – 600 ₪; ת/60 – 500 ₪; ת/61 – 800 ₪; ת/62 – 200 ₪; ת/63 – 300 ₪). כפי שעולה מעדותו של איתי רמות, אותם תווים של תו פלוס שנמצאו במגירת שולחנו של הנאשם בלשכתו (ת/60-ת/62) מקורם בתרומות של יינות ביתן ממרץ 2015, אפריל וספטמבר 2016 (ת/23 (3), (5) ו (6)). כרטיס שנתפס במסגרת ת/59 התאים לחברת ינוב (פרו' 6.2.20 עמ' 1087-1088). כפי שעולה מסיכומי המאשימה התו בסך 200 ₪, שנתפס בת/59, שמספרו 2280153 הינו מתוך תרומת חברת ינוב מפסח 2014 (ת/31(10)), ת/60 זו מעטפה עם פרטיו של אורי חתוכה,
--- סוף עמוד 100 ---
ובתוכה תווי קניה של יינות ביתן בסך 100 ₪ כל אחד, הם חלק מתרומת יינות ביתן מפסח 2016, ונמצאה במגירת המשרד בחלוף כעשרה חודשים. ת/61 מכיל שתי מעטפות שעל כל אחת רשום 500 ₪, ובפועל אחת של 5 תווי יינות ביתן ובשנייה 3 תווים בלבד, כל אחד בסך 100 ₪, שהם חלק מתרומת יינות ביתן מראש השנה 2015 (ת/23(6)).
142. יש לדחות את טענת הנאשם בנוגע לתלושים שנתפסו בלשכתו, במגירות השולחן. בחקירתו השלישית (ת/5ב'), נשאל הנאשם מה מקור התלושים שנתפסו שם. הנאשם התחמק מתשובה. כך למשל, בנוגע לתו של שופרסל טען הנאשם שקנה ואינו רוצה לדבר על מקורותיו "אני מבקש בשלב זה לא לדבר... אני לא רוצה לדבר על זה. מותר לי". טען שמדובר בכסף שהגיע ממשפחתו ע"י מישהו מהמשפחה. בזמן הקנייה התקבלה קבלה אך הוא לא שמר אותה. שילם עבור התווים במזומן. אינו יודע בדיוק היכן התרחשה הרכישה, שלח מישהו. לא רוצה לערב ולכן אינו מעוניין לדבר על זה. "תתייחס כאילו אני קניתי. אני לא רוצה לערב אותו" (עמ' 59-60). גם בהמשך אותה חקירה, התחמק הנאשם מלמסור פרטים בנושא, וכאשר נשאל היכן היה רוכש את התלושים השיב "עוד פעם, אל תכניס אותי לזה" והוסיף "רכשו אותם בעבורי, ואני לא רוצה להגיד מי קנה אותם" (ת/5ב', עמ' 87-88). הטענה שקנה תווים ממקורות שאינו רוצה לדבר עליהם, במקומות שאינו יכול לפרט מהם, או שמדובר בכסף שקיבל ממישהו מהמשפחה, שאינו רוצה לפרט מיהו, כמו גם הטענה שרכש תלושים במזומן, ואין ברשותו קבלה – מדובר בגרסה מתחמקת, שדינה להידחות. בנסיבות אלה, המסקנה היא שהתלושים אשר נתפסו בלשכתו של הנאשם, במגירות שולחנו, הם תלושים שהגיעו מכספי התורמים, והנאשם החזיק בהם לצרכיו האישיים.