הנאשם נשאל בחקירתו על כך שמירב, גרושתו, מסרה שתמיד היו תווי קנייה בבית והיא הייתה משתמשת בהם באופן שוטף. הוא הכחיש וטען שאם היא בכלל ראתה תווים בבית, זה היה מה שקיבל בחגים (ת/7ב', עמ' 44). טענתו של הנאשם שהתלושים הגיעו אליו ממקור לגיטימי אחר, לרבות מהוועד, ולא מהתורמים – דינה להידחות. עדותה של מרב, כמו גם המסקנה שמדובר
--- סוף עמוד 103 ---
בתלושים שהגיעו מתורמים, מקבלות חיזוק מהאופן שבו נתפסו בשלב מאוחר יותר, וזמן רב לאחר גירושיהם, תלושים בארון הבגדים, שנמצאו מתחת לבגדים, ואף הם תלושים שהגיעו מתרומות ונועדו לצרכים אישיים, כמפורט לעיל.
לפיכך, המסקנה שהיא שיש לקבל את עדותה של מרב, ולקבוע שבמשך מספר שנים, החזיק הנאשם בארון הבגדים בבית, במקום מוצנע, תלושים שהתקבלו מהתורמים עבור נזקקים, והמשפחה עשתה בהם שימוש לצרכים אישיים. מדובר מצטבר של אלפי שקלים לכל הפחות.
146. מעדותה של צאלה וקסמן עולה כי היא עבדה בעירייה ואף שימשה כסמנכ"לית, ובמסגרת זו עבדה עם הנאשם במערכת יחסים טובה. באחת השנים, היא קיבלה מהנאשם מספר פעמים תלושים כדי שתקנה מתנות עבור משפחתו (פרו' 12.9.19, עמ' 853). היא מילאה את בקשת הנאשם. בהודעתה פירטה שקנתה לבקשת הנאשם מתנות לחג לילדיו ולאמו. התלושים היו בהיקף של 500 ₪. עדותה זו נתמכת גם בהאזנות הסתר (ת/56(15),(16),(44)(56)), ומהימנותה אינה שנויה במחלוקת (עמ' 858). וקסמן אמנם הניחה שמדובר בתלושים שקיבל הנאשם מהוועד (עמ' 863), ואולם מדובר בהשערה בלבד של העדה. מתוך מכלול הראיות עולה שהנאשם נטל לעצמו תלושים רבים, שאינם התלושים של הוועד, ובמקרה זה שוכנעתי כי התלושים שבהם עשה הנאשם שימוש הם התלושים מהתורמים. הנאשם אישר בחקירתו שאכן ביקש פעם או פעמיים מצאלה וקסמן שתקנה מתנה לילדים מהתלושים שקיבלו לחג (עמ' 44). המאשימה טענה בסיכומיה כי לאור היות הנאשם ראש עירייה, דהיינו בהנהלה, לא קיבל תווי חג מהוועד. בכל מקרה, ההגנה לא הציגה אינדיקציה כלשהי לכך שהנאשם קיבל תלושים מהוועד באופן אשר יוכל לשנות מהמסקנה שהתלושים האמורים היו תלושי התרומות. לפיכך, גם בעניין זה, הוכח שהנאשם עשה בתלושים, אשר התקבלו מהתורמים, שימוש לצרכיו האישיים, ובמקרה זה לרכישת מתנות לילדיו ולאמו בהיקף של 500 ₪.
147. בכל הנוגע לתשלום שכר לעובדת משק הבית של הנאשם, רחל מולי פרטוש – ראשית, יצוין כי הודעתה של פרטוש הוגשה בהתאם לסעיף 10 א' לפקודת הראיות. לאחר ששמעתי את עדותה של פרטוש, ועיינתי בהודעה, אני מעדיף את האמור בהודעת העדה על פני עדותה. בעדותה בבית-המשפט ניכר כי העדה ניסתה לגונן ככל יכולתה על הנאשם, שאצלו עבדה במשק בית במשך כשלוש שנים. בעדותה נשאלה העדה על מסרון ששלחה לנאשם ביום 30.4.15 ובו כתבה "אם תוכל לשלוח לי תלושים לשבת. עבדתי בסך הכל 7 שעות". פרטוש העידה שביקשה תלושים לשבת ללא קשר לשכרה (פרו' 5.12.19, עמ' 1158). גם בהתייחסותה להקלטת שיחה שהתקיימה בינה לבין הנאשם, מהאזנת הסתר, השיבה שהנאשם שאל אותה כמה שעות היא עבדה אצלו, והנאשם השיב שהוא ישלח לה תלושים, אך אין קשר בין העבודה לתלושים (עמ' 1165). סבורני מדובר בגרסה שלא ניתן לסמוך עליה, ואשר נועדה לגונן על הנאשם. לעומת זאת, אני מעדיף את הודעתה של העדה במשטרה (ת/70). שם העדה ציינה שהיא עובדת אצל הנאשם מאז שהתגרש, בערך שלוש שנים, בעבודות בית, וכי הנאשם משלם לה לפעמים בתלושים ולפעמים במזומן (ת/70, ש' 19). הכוונה לתווי קניה ביינות ביתן (ש' 21). בדרך כלל הוא משלם בתלושים מפני שזה יותר נוח לה והיא ביקשה זאת. שכר יום עבודה שלה הוא כ-200 ₪ (ש' 23) והיתה מקבלת ממנו כ-800 ₪ בחודש בתלושים (ש' 38). בחגים היה נותן לה תלושים כמתנת חג. הוא נתן לה בתלושים 400 ₪ בחגים מעבר לשכר שלה (ש' 48-49). את התלושים לחגים נתן לה באמצעות